להעביר לאחור | דרארי✔

-15-

פרק 15

החיוך התנוסס על פניו של הארי בכל שאר היום. כל פעם שהוא ראה את מאלפוי הוא נהנה לצחוק יחד עם רון על המכה הסגולה שעיטרה את את פניו. הוא לא שכח לשנייה עד כמה הוא היה רוצה שהמצב יהיה אחרת, אבל הוא בכל זאת ניצל את ההנאה מהנקמה הקטנה הזאת - הסימן לא יעבור בפחות משבוע וזה בדיוק משך הזמן שהוא צריך בשביל לתכנן נקמה נוספת, גדולה בהרבה. הייתה לו הרגשה שזה הדבר היחיד שמסיח את דעתו מרגשותיו.

בזמן הזה דראקו הרבה להסתובב עם פרצוץ נפול וניסה ללבוש חולצות כמה שיותר גבוהות כדי להסתיר את הפצע הנוסף בצווארו, זה שלא שמו לב אליו עד עכשיו ונגרם כאשר הוא נחתך מקצה של כיסא כאשר נפל לאחור. הוא ידע שהפצע עמוק והוא צריך ללכת למרפאה, אך הוא נמנע מלעשות זאת בשל גאוותו, ובו זמנית בגלל שהוא רצה להרגיש אשם. הוא ידע איך הוא היה מרגיש אם פוטר היה גורם לו לחשוף ככה את הסוד הזה והתמלא חלחלה מעצמו.

הוא ניסה לא לחשוב כמה כאב לו לעשות זאת לפוטר, אלא רק לחשוב על כמה הכרחי היה הדבר. כל מה שהוא עשה בשנתיים האחרונות זה לתמוך באדון האופל, והוא לא הולך לוותר על כל זה בגלל רגשות קטנים שהוא מתחיל להרגיש לגריפינדורי. הוא הולך להראות להוריו שיש בכוחו לעשות זאת, שזה חייב להיות הוא. היה לו קשה לחשוב על כל מה שיהיה צריך לעשות, אך הוא הסכים לכך מהרגע הראשון והוא עומד אחרי מילותיו.

ראשו שהיה שקוע מחשבות הפריע לו להתרכז והוא נתקל במישהו בחוזקה. "פוטר." הרמיוני ורון עמדו חוששים מאחוריו והתקרבו קצת, עד שהוא סימן להם שזה בסדר. דראקו הבחין איך ידיו של הארי נסגרות ונפתחות לאגרופים. הוא חשב לשנייה לסגת אחורה, אך ביטל את הרעיון בראשו - מגיע לו כל דבר שהארי יחליט לעשות לו. הוא זקר את צווארו, כמוכן למכה, אך אז נזכר בפצע על הצוואר.

הוא שלח את ידו שנייה מאוחר מידי ובעיניו של פוטר כבר הופיע ניצוץ מפוחד ומבולבל למראה הפצע. לפני שהוא הספיק להתנגד, הנער הבלונדיני נדחף לתוך הכיתה הסמוכה והדלת ננעלה מאחוריו. הוא שמע את רון והרמיוני דופקים על הדלת בחוזקה ואת הארי צועק להם משהו, אך ידיו אחזו בבהלה בפצע שנפתח והוא לא הקשיב לדבר מכל זה.

"אני חייב ללכת למרפאה," הארי, שעד עכשיו רק בהה בדלת הנעולה כמנסה להבין למה הוא הכניס את עצמו, פנה להביט בדראקו שעמד מאחוריו. "תן לי לעבור." הארי לא זז, אך גם דראקו לא זז והם רק בהו אחד בשני. "זה בגללי?" פוטר השפיל את מבטו וסימן בראשו אל עבר החתך. דראקו ניסה להנהן, אבל זה שלח מדקרת כאב בגופו והוא ויתר על הניסיון.

"אני מצטער." הארי עדיין נמנע מלהביט בו ודראקו ניסה לצחוק, אך רק יצא לו גיחוך מוזר. "אתה מצטער? אני חושב שאתה ממתין לכך שאני אצטער כבר שבוע ורק רוצה לנקום בי." דבריו היו חלשים והוא הרגיש שהוא מאבד דם. הוא ידע שהוא היה צריך ללכת למרפאה ברגע שזה קרה, ולמרות שהפצע כבר נסגר הוא היה צריך לדעת שהוא יפתח מהמגע הקל ביותר. הוא קילל את עצמו בליבו. 

עכשיו הארי לא היה יכול להמשיך ולהביט לרצפה, איבד את כל השליטה העצמית שלו והתקרב אל מאלפוי. הוא הרגיש את ידיו רועדות כאשר הוא התקרב אליו. הוא ציפה שמאלפוי יזוז ממנו, אך הוא נותר במקומו. הארי חיפש את השרביט בכיסו וקילל בקול כאשר הבין שהוא כנראה נפל לו מתי שהוא דחף את דראקו לכיתה. במקום הוא הניח את ידו על הפצע של דראקו וניסה לחסום את הדם. הפצע לא היה גדול, אך היה עמוק מספיק והוא ידע שזה יכול לפגוע במאלפוי ושבטח כבר עכשיו הוא בקושי מצליח למקד את עצמו.

"למרפאה." הארי סינן את המילה בשיניים חשוקות ובא להתחיל לצעוד. מאלפוי לעומתו התנודד קצת במקומו ואז הניח את ידו על היד הפנויה של הארי. פוטר נעצר בפתאומיות ובהה בידיים שלהם. מאלפוי היה יכול לראות כמה הוא מעורער ממה שהוא עשה לו מלפני שבוע, וכמה הוא רוצה בו בכל זאת.