לא ציפיתי כמובן לדלת הנעולה ולקולות הבכי שבקעו מבפנים.
לרגע קל קפאתי.
האם עשיתי טעות כלשהי שאני לא מודע אליה?
התחושה הזו הייתה נוראית כי מהבוקר כל שהעסיק את מחשבותיי היה מתי כבר תגיע השעה שנקבעה מראש ואני אראה אותו שוב.
אני חייב להתוודות שהתרגשתי כמו ילדה.
נכון, כל הזמן הזה פעלתי בפזיזות אבל לא הצלחתי להתכחש לרגשות שהציפו אותי בכל פעם ששמו ותמונת פניו הציפו את תודעתי, ואחרי מה שקרה אתמול הרגשתי שכל שקר שאגיד לעצמי לא יצליח לשכנע את הלב שלי יותר לגבי מה שהוא מרגיש.
זה לא שעבר המון זמן מאז הדייט האחרון שלי, וזה גם לא שלא יצאתי לדייטים בחיי, להפך- אולי ליותר מידי.
אבל העובדה שהיציאה הזאת הייתה חשובה עבורי, רצינית, ושתליתי בה תקוות בכל ליבי שהיא תהיה דלת שנפתחת לדרך חדשה ריגשה אותי.
ואם להיות כנה לרגע, רגע מביך, היא גם הלחיצה אותי.
הדבר האחרון שרציתי היה להרוס משהו מזה עוד לפני שהתחיל, אז מצאתי את עצמי מסתובב בבוקר בהתעסקות אחר קניית פרחים, הזמנת מקום במסעדה, מה אלבש, במה אתבשם ועוד.
הדבר היציב היחיד שהניע אותי בכל פעולותיי היה שלא היו לי ספקות לגבי מה אנג'ל חושב עליי.
ידעתי שהוא נמשך אליי, ידעתי שיש לי מאיפה להתחיל ולכן, כמובן, לא צפיתי את הדלת הנעולה וקולות הבכי.
הדאגה אליו הייתה מה שהשכיח מליבי לרגע אחד את הכול.
הוא היה נראה כל כך אומלל. השלכתי את כל מה שהיה בידיי באותו רגע מבלי לשים לב אפילו רק כדי לחבק אותו, רק לעטוף אותו ולדאוג לו, אלו היו המחשבות שהציפו אותי כשהדלת נפתחה והמחזה נגלה.
לא הצלחתי להבין מה עשיתי ששבר אותו כך, שגרם לו להסתכל עליי בעיניים רטובות ופגועות ולרגע אחד התכוונתי לאחוז בו ולהטיח בו רצף שאלות כדי להוציא ממנו את מה שכואב, אבל בדקה שאחרי גמלתי בליבי החלטה.
אני לא אלחץ עליו.
אם אני רוצה שהדלת המשותפת שלנו תישאר פתוחה כמה שיותר, עדיף שאתן לו להרגיש בטוח לשתף אותי בעצמו לגבי מה שהוא מרגיש.
וכששכבנו על הספה והוא נרדם וחזהו התנגש בשלי עם כל נשימה עמוקה ומתוקה, וריחו מילא את נחיריי עד שלא יכולתי להתאפק מלקבור את אפי בין שיערותיו הורודות, הבנתי שעשיתי את הצעד הנכון.
שאגת האופנוע מילאה את אוזניי והדופק שלי האיץ בקפיצות של אושר.
הייתה לי רק קסדה אחת אז כמובן שמסרתי אותה לאנג'ל בלי גינונים מיותרים, והנסיעה ללא קסדה כשידיו מקיפות את מותניי בכוח רק תרמו לי לתחושת הכול יכול.
האצתי רק עוד קצת, רק כדי להרגיש את המלאך אוחז בי חזק יותר, ובאמת שלא התכוונתי לקחת את הפניות בצורה חדה כל כך! אבל המשיכות בחולצתי היו הדבר הכי מתוק בעולם.
כשחניתי לבסוף את האופנוע בצליל חריקה קל וירדתי ממנו בקלילות כדי לעזור לאנג'ל לרדת אחרי ראיתי את גופו מצטמרר.
הוא נעזר בידי כדי לרדת מהאופנוע ואז הסיר את הקסדה מראשו והניח אותה על מושב, הכול במין שלווה כזו שהייתי צריך לחשוד בה מהרגע הראשון.
"מלאך?" שאלתי, מתאמץ להעלים את החיוך הנהנה משפתיי.
"אתה בסדר?"
"צ'ייס..." הוא התחיל, "פעם אחר פעם אתה פשוט..." ידיו תפסו בחולצתי.
"חסר תקנה!" הוא הטיח לבסוף וטלטל אותי בכוח.
"אתה שולח אותי הביתה במונית אם תצטרך! אני לעולם לא עולה על כלי המוות הזה שוב כשאתה זה שנוהג בו!"
לא הצלחתי להתאפק ושאגת צחוק נפלטה מפי ומלאה את האוויר.
דחפתי אותו קצת לאחור עד שגבו התנגש באופנוע.
"חשבתי שדווקא איתי תרגיש יותר בטוח." אמרתי.
אנג'ל נשא אליי את עייני האמרלד שלו ובלע את רוקו, עקבתי אחרי התנועה הקטנה הזו בעיני ולקחתי צעד אחד אחורה, עוד מוקדם מידי להתקרב אליו כל כך שוב.
אבל בכל זאת לא יכולתי להתאפק וכשהסתובבתי יריתי לאוויר משפט שגרם לו למעוד-
"כשנחזור, אתה תשב מקדימה."
YOU ARE READING
פיצה בוי
Non-Fictionזו רק עוד הזמנת פיצה שגרתית - זה לפחות מה שאנג'ל חושב כשהוא מסדר את בקבוק הקולה על השולחן. זה רק עוד משלוח לפניי סוף היום - זה מה שצ'ייס אומר לעצמו כאשר הוא מרכיב את הקסדה לראשו. ״פיצה בוי״ הוא סיפור אהבה קליל ורומנטי בין שני בחורים הנכתב בשיתוף פ...
