ישבתי בתוך הרכב הרועש יחד עם צ׳ייס ואחותו, אימו אל מולנו, שוכבת כך דוממת על מיטת נשיאה בזמן ששני פרמדיקים מבצעים בה כל מיני נסיונות כושלים להחזרתה להכרה.
אחזתי בחוזקה בידו החזקה של השליח, והוא אחז בי חזרה, בידו האחרת עטופת הגבס הוא הצליח לחבק את אחותו הקטנה, ולמרות שזה ישמע מאוד אנוכי... הרגשתי מן הרגשה חיובית ברגעים האלו.
הרגשתי שאני חלק ממשפחה שוב, דאגתי לאימו של שחור השיער כאילו היתה בת משפחה שלי, כאבתי כמוהם, חיבקתי את השניים, חיזקתי אותם, וכאשר סוף סוף הגענו אל בית החולים והאם נחה תחת טיפול מסור בחדרה הפרטי, שני שחורי השיער נשמו לרווחה וחזרו לתקשר עם העולם.
״הכל יהיה בסדר צ׳ייס.״ אמה הרגישה צורך לציין לפני שליטפה את לחיו של אחיה ואז הביטה החוצה אל שמי הלילה מצופים הכוכבים, ״אולי הגיע הזמן.״ הוסיפה ונשמתי נעתקה.
״לכי הביתה אמה, אזמין לך מונית, את צריכה לישון.״ האח הגדול יצא מצ׳ייס פעם נוספת, אני אוהב כשהוא מתנהג ככה, כה מגונן, הוא יכול להיות אב מצויין - חשבתי לעצמי ואז שלחתי את האני הקטן שבתוך הראש שלי להרג פומבי אל מול כל תאי המח שלי, לעזאזל.
״נראה לך? אני נשארת כאן.״ היא קבעה, ואז הגיע תורי לדבר; ״אין לך מה לדאוג, אני אשאר כאן עם צ׳ייס עד עלות השחר, את יכולה לישון ברוגע.״ הרגעתי, אך היא לא נראתה משוכנעת.
״מה עם אמא?״ שאלה את צ׳ייס והוא משך בכתפו; ״אני בטוח שלפגוע בעצמך ובשעות השינה שלך לא יעזור לה להחלים.״ אמר את המובן מאליו והיא נאנחה בהבנה.
עד מהרה הצלחנו לשכנע את הנערה ושלחנו אותה במונית חזרה אל הבית הריק, וברגע שהגיעה בביטחה שלחה לצ׳ייס הודעה על הגעתה.
לא כל כך ידעתי מה לומר, ״אתה... בסדר?״ שאלתי, והוא נאנח עמוקות לפני שפנה אלי וחייך קלות; ״כן, ידענו שהרגע הזה יגיע, אבל אני מעדיף לא לדבר על זה.״ הוא השיב בבירור, ואני כמובן לא הוספתי מילה בנושא.
שנינו ישבנו ממש מחוץ לחדר אימו, על ספה צהובה שהמזדרון הציע, לצד מכונת חטיפים ישנה שהאירה אור מסנוור, וחלון גדול שהשקיף על העיר כולה מהקומה הגבוהה בה נמצאנו.
״אני שמח שאתה כאן איתי.״ השליח התוודה לפתע, והרגשתי את ליבי מאיץ, ניסיתי שלא להזכר במה שקרה בנינו על הגג ההוא באותם רגעים גורליים, אך לא הצלחתי לעצור את המחשבה ההיא מלפרוץ את חומות מחשבתי, והינה נזכרתי בה, בצורה בה צ׳ייס נישק אותי, נגע בי, זה הגיוני? הרגש הזה שאני מרגיש כלפיו? אני מכיר אותו בסך הכל כמה ימים והוא פשוט שבה את ליבי.
״אני גם... שמח שאני כאן אתך.״ השבתי והנחתי את ראשי על כתפו, לרגע מרגיש כאילו אנחנו באמת איזה זוג שיוצא יחד שנים, ולמרות שהרגשתי חוסר נעימות להעלות את הנושא כאשר אנחנו בבית החולים ואימו של השליח בסכנת חיים, ידעתי שזה אולי יסיח את דעתו לגבי המקרה האחרון, וזה מה שנתן לי את האומץ לפתוח את ליבי.
״אני לא רוצה להיות הלקוח האהוב עליך.״ התחלתי, והוא הביט בי במבט חושד, גורם לי לבלוע את הרוק בפי בצורה רועשת לפני שהמשכתי לדבר.
YOU ARE READING
פיצה בוי
Não Ficçãoזו רק עוד הזמנת פיצה שגרתית - זה לפחות מה שאנג'ל חושב כשהוא מסדר את בקבוק הקולה על השולחן. זה רק עוד משלוח לפניי סוף היום - זה מה שצ'ייס אומר לעצמו כאשר הוא מרכיב את הקסדה לראשו. ״פיצה בוי״ הוא סיפור אהבה קליל ורומנטי בין שני בחורים הנכתב בשיתוף פ...
