פיצה בוי

פרק 22 / צ'ייס- פרק אחרון

*קוראים אהובים! לא מאמינה שהגענו לרגע הזה! לרגל המאורע המרגש אני ונואל החלטנו שאני מעלה את הפרק האחרון בלי לשלוח לו אותו קודם ולכן התגובות שלו על הפרק יהיו אותנטיות לגמרי אז שווה לעקוב! הוא אפילו לא ידע שאני מעלה את הפרק היום ועכשיו.
אל תלכו אחרי הפרק לשום מקום! מחכים לכם שני אפילוגים ועוד כמה הפתעות.
אוהבים אתכם ברמות!*

*הפרק מכיל קטעים מיניים מפורטים לאחריות הקורא בלבד*
 
"אני רוצה שתגיד לי שוב בדיוק באיזו שעה אתה חוזר מחר."
"מלאך... זו הפעם העשירי-"
"לא מעניין אותי! תגיד."
"מחר לפני שמונה בערב אתה כבר בזרועותיי."
"ולא דקה אחת מאוחר מזה."
"אני נשבע." חייכתי, קולו של אנג'ל היה מתוק מתמיד לאוזניי.
למרות שאנחנו ביחד כבר כמעט חצי שנה זו הפעם הראשונה מאז שהתחלנו לצאת שנפרדנו לכל כך הרבה ימים, וכשאני אומר 'הרבה ימים' אני מתכוון לשבוע בודד.
שבוע שהרגיש כמו נצח.
סבי וסבתי עברו דירה והתקשרו לבקש שאגיע לעזור.
בגלל שאמה גרה אצלם עכשיו והבית שירת אותם יותר מעשרים שנה היה הרבה מה לארוז, היה צריך לנקות את הדירה החדשה ולעזור בלפרוק ולהתקין כמה דברים בסיסיים ועוד כל מיני התעסקויות שהצריכו רוח צעירה וסבלנית יותר.
אנג'ל לא יכול היה להצטרף אליי מכיוון שהסמסטר הראשון שלו התחיל.
הוא אף פעם לא ניסה להתקבל לאוניברסיטה בגלל שלא הייתה לו תעודת בגרות, אבל אחרי כמה בירורים והשלמת התעודה בלימודים קדחניים הוא קיבל מלגה ללימודי מנהל עסקים וזו הפכה לבדיחה הקבועה שלנו, לדמיין אותו בשיערו הורוד וגופו הקטן לבוש בחליפה ממותגת ומחלק הוראות.
האמת היא שלגמרי יכולתי לראות אותו מנהל עסק, אולי לא חברה גדולה שבה הוא מוכרח ללבוש חליפה בכל בוקר, אבל לגמרי מקום משלו שהוא דואג שיתפקד כמו שצריך.
גכחתי לעצמי, מאז הפעם הראשונה שהתנינו אהבה ועד היום, אנג'ל דאג לתפקוד שלי במסירות.
כן, הוא לגמרי יכול להיות הבוס.
 
אך למרות כל זה, אולי בשביל שאפסיק לעצור על יד כל חנות חליפות, להצביע ברנדומליות ולהגיד "יחמיא לך!", אנג' גם הולך אחת לשבוע לקורס עיצוב גרפי, והוא לגמרי מוכשר בזה.  
חיוך מאוהב התפשט על פניי כשהמחשבה כמה מוכשר וחכם בן זוגי המושלם חלפה בראשי.
"צ'ייס אתה מקשיב?!" קולו של בן הזוג הזה קטע את חוט מחשבתי.
"כן, כן, סליחה. לרגע שקעתי במחשבות עלייך."
"אתה מצחיק מאוד, אל תאחר מחר!" הוא נזף בי, וכל כך רציתי לנשק אותו עכשיו.
"אני לא אאחר, בקצב הזה אני עלול אפילו להקדים."
"יותר טוב." הוא השיב קצרות, עדיין מעמיד פנים שהוא חסר סבלנות ורטנוני אפילו שידעתי כמה קיטשי ורומנטי הוא יכול להיות.
אחרי שניתקנו את השיחה שלפתי מכיס מכנסיי את חפיסת הסיגריות, ואז דחפתי אותה בחזרה פנימה רק כדי להוציא אותה שוב.
לאחרונה ניסיתי להפסיק לעשן, וזה לא פשוט בכלל.
תמיד סיפרתי לעצמי שאני יכול לפסיק מתי שאני רוצה אבל ברגע האמת נוכחתי לגלות שזה קשה משחשבתי.
הרעב פתאום נהיה בלתי נסבל, המצב רוח שלי היה משתבש לעיתים קרובות בעבודה ורק כשהייתי עם אנג'ל לא הרגשתי לרגע כאילו אני רוצה לעשן, המלאך שלי יותר עוצמתי מכל טבק מרוכז בעולם.
אבל השבוע הזה הרחק מהחיידק שלי עשה את שלו וכל המתח והלחץ סביב המעבר דירה ואמה שהתחילה לצאת עם איזה בחור צעיר, חנון, מוכשר וממש לא מתקבל על הדעת גם כן הוציא אותי מכליי, אז התנועה הזו של שליפת החפיסה מהכיס הפכה למוכרת ומרגיעה, אפילו שאני גאה להגיד שלא נשברתי אפילו לא פעם אחת.
***
יכולתי להרגיש את הפלאפון רוטט בכיס מכנסיי אבל לא יכולתי לשלוף אותו בזמן הנסיעה על האופנוע.
הייתי יכול להישבע שזה נער הליווי שלי שמת להבין למה אני עדיין לא בבית.
השעה הייתה שמונה וחמישה כשפתחתי את הדלת לדירה שלנו בקומה השלישית, אוחז בידי האחת בקסדה שלי ובידי השנייה בדיוק מצמיד את הפלאפון לאוזני.
"כבר אחרי שמונה! איפה את-" אנג'ל קפא לצליל הדלת הנפתחת וכשהסתובב עיניו חדרו אל תוך עיני כמעט כמו חרב הננעצת באויב.
"היי, סליחה שאיחרתי." אמרתי בטון נמוך אל הפלאפון, מחייך בשובבות וסורק במבטי את האוצר הורוד הזה.
אנג'ל היה בוודאות אחרי מקלחת, כי שיערו הורוד היה עדיין בגוון כהה יותר מהמים וטיפות קטנות עוד דבקו לקצותיו.
הוא לבש גופיה שהייתה שלי בוודאות והגיעה לו כמעט עד הברכיים בצד אחד, אך נתקעה מעל הבוקסר שלו בצד השני וחשפה את צבעו האדום.
הוא היה נראה כל כך טעים- אההה מדהים! התכוונתי מדהים.
אנג'ל המשיך לנעוץ בי את מבטו החודר בזמן שהוריד את הפלאפון וניתק את השיחה.
"אמרת שתגיע לפני שמונה." הוא מלמל, ואז בתפנית מוחלטת לאווירה הרצחנית ששררה ביננו אחרי שבוע שלם שלא נפגשנו, הוא שרבב את שפתו התחתונה החוצה במחווה המבואסת הכי מתוקה שראיתי בכל ימי חיי.
"בוא הנה." סימנתי לו, משליך את הקסדה על הרצפה ופורש את זרועותיי לצדדים.
הפונפון פלט אנחה טעונת רגשות ואז רץ וקרס אל תוך החיבוק שלי.
"התגעגעתי אלייך פיצה בוי..." הוא המה בשקט, טומן את פניו בחזי.
עטפתי אותו והצמדתי אותו אליי בכוח, מרכין את ראשי אל שיערו ולוקח שאיפה עמוקה.
"אחחח מלאך שלי... גם אני התגעגעתי אלייך." הרמתי את סנטרו כך שעיניי האמרלד המהפנטות שלו ילטפו את פניי במבט אוהב.
"התגעגעתי אלייך כמו משוגע." נהמתי, ואז הרכנתי את ראשי וטבעתי בשפתיו, מנשק אותו בתשוקה.
וזו הייתה האמת הפשוטה. התגעגעתי אליו כמו משוגע. אל הריח שלו, אל הטעם שלו, אל הקול שלו והחיוך שלו ואל מבט עיניו. חשבתי שאם יעבור עוד יום אחד כזה שבו אשמע אותו דרך הפלאפון אני אאבד את זה לגמרי. התגעגעתי כל כך לאחוז אותו בידיי, להרגיש אותו נשען עליי, אני לא מאמין איך שבוע אחד הכיל בתוכו שבע מדורי גיהינום. עד כדי כך אני כמהה אל המלאך שלי, עד כדי כך אני אוהב אותו. ואת כל התחושות האלה ניסיתי להעביר לו כמה שיותר בנשיקה האחרת הזו.
לבסוף ניתקנו את שפתינו בעדינות והחזקנו זה בזה, עיני האפורות טובעות בירוק האינסופי שלו. "הסתדרת פה לבד? איך היה המבחן?" שאלתי ברוך.
"אני אספר לך אחר כך, אתה רוצה לאכול משהו? אתה בטח גמור..." הוא השיב, אפילו לא טיפה אחת של ציניות נשמעה בקולו וידעתי שהוא באמת דאג לי כל השבוע הזה. הוא שלח אצבע אחת ענוגה והריץ אותה בעדינות לאורך הצלקת הלבנה שעטרה את לחיי.
הרכנתי את ראשי בשנית והדבקתי נשיקה למצחו.
"אני רוצה לאכול אותך." אמרתי בחיוך.
"אם תאכל יפה את מה שהזמנתי אני מבטיח להיות הקינוח." המתח התפורר באוויר ואנג'ל סוף סוף חייך אליי.
"למה שלא תהיה מנה ראשונה? הממ?" עכשיו ידיי החלו ללטף את גופו הצנום ברכושניות ושפתיי המטירו נשיקות קטנות על פניו.
"כי קינוחים הם יותר שווים!" אנג'ל התחיל לצחקק ולנסות לדחוף אותי ממנו אבל פי הסרבן המשיך לנשק וגופי הדף אותו בעדינות לאחור, מצמיד אותו לקיר.
"אין מנה שתשתווה לכמה שאתה שווה, אפילו לא קינוח." המהמתי, ואז שפתיי נשכו בתנוך אוזנו ולשוני החליקה פנימה, מלקקת ברעש שהכפיל את עצמו באוזניו.
"אהה... צ'ייס ח-חכה.." הוא גנח בשקט, לחיו האדימו בבת אחת.
"אוף." הזדקפתי לאחור בחדות, מביט במלאך שלי שלחייו היו סמוקות ושיערו שטרם התייבש היה סטור הצידה.
"בוא נאכל מהר כדי שנוכל להמשיך מאיפה שעצרנו." אמרתי, חופן את פניו בכפות ידיי ומנשק ברפרוף על שפתיו.
"כ-כן!" הוא גמגם וחמק מאחיזתי אל המטבח.
חייכתי לעצמי כשהלכתי בעקבותיו. לא משנה כמה זמן עבר וכמה חזק הוא כבר צעק את השם שלי, הוא עדיין מסמיק מהנשיקה הקטנה ביותר, ואני כל כך אוהב את זה בו.
***
אחרי שסיימנו לאכול התרסקנו מכורבלים אל תוך הספה בסלון ובזמן שאנג'ל זפזפ בין הערוצים אני ליטפתי את שיערותיו הורודות, פיצה החתולה שכבר הייתה שמנמנה ועצלנית הצטרפה אלינו בגרגור עמוק.
"היה לי טעים מאוד, תודה מלאך שלי." אמרתי בשקט, אצבעותיי החלו מלטפות בעדינות את עורפו של ורוד השיער. התענגתי על כמה צר היה העורף הזה וכמה אנג'ל אוהב כשאני מקיף אותו בידיי.
"אני שמח, התגעגעתי אלייך מאוד צ'ייס, לא כיף לאכול לבד." אנג'ל הפנה אליי את מבטו, מניח את השלט על השולחן לפניו.
"אני מצטער באמת, אבל לפחות היה לך קצת שקט וזמן ללמוד כמו שצריך?"
"האמת שכן." אנג'ל צחק, הצליל היפה ביותר בעולם.
"המבחן הלך מצויין אגב, נזכרתי ששאלת קודם." הוא הוסיף, עכשיו כבר כל גופו פנה אליי וגופו הגיב למגע אצבעותיי שהמשיכו לעסות את עורפו באיטיות.
"לא היה לי ספק מלאך, אחרת כבר היית מתקשר אליי בוכה." גיחכתי לעומתו, גורם לפניו להתעוות ברוגז מזויף.
"כן כמו שאתה התקשרת בוכה כל לילה שקר לך על המזרון הקטן בלעדיי?" הוא עקץ.
לא נשארתי חייב, אצבעות ידיו הסתבכו בשיערו הורוד ומשכתי את ראשו לאחור, הוא פלט גניחה קטנה אבל המשיך להישיר אליי את מבטו.
"יותר כמו שאתה בוכה כל לילה שלא אפסיק ל-"
"בסדררר! נצחת! נצחת!" ידיו של אנג'ל קפצו לכסות את פי ופניו האדימו כמו רוטב עגבניות בתנור.
שחררתי את שערותיו ופרצתי בצחוק, מושך את החיידק הורוד לזרועותיי עד שרגליו נכרכו סביב מותניי והוא ישב מעל אגני, מסכל את ידיו סביב צווארי ומצמיד את מצחו לשלי.
"אתה מוכן להיות הקינוח שלי עכשיו? וכדאי לך להגיד כן, אחרת אני יוצא החוצה לעשן מהתסכול." המיתי בשקט, פי מתעקל לחצי חיוך זדוני.
"אתה לא תעז." אנג'ל נהם בחזרה, ואז, מבלי כל מילה נוספת, הוא משך את פניי וטרק את שפתיו לשלי בנשיקה.
"אני מוכן להיות הקינוח שלך אז אולי תאכל אותי כבר?" הוא גנח כשעצרנו לנשום, ואז החדיר את לשונו אל בין שפתיי וגרם לכל הדם שלי לזרום בבת אחת הישר למטה.
"לעזאזל איתך מלאך." טון קולי לא היה יכול להיות נמוך מזה, תפסתי במותניו והלמתי בעזרת אגני בישבנו.
תחושת איברי הקשה מבעד לג'ינס היישר על הנקודה הרגישה שלו דרך הבד הדק של הבוקסר שלבש גרמה לצמרמורת ממכרת לפשוט בגופו והוא גנח בנשיפות מגרות.
"צ'-צ'ייס-" הוא זרק את ראשו לאחור ונתן לי גישה לעורו הבהיר, החשוף.
עטתי עליו כמו על טרף, ממשיך להלום בישבנו מבעד לבגדים ובמקביל מלקק ונושך את עור צווארו הרגיש.
"אין לך מושג כמה התגעגעתי לאחוז בך ככה." אמרתי, וזה רק גרם לאנג'ל להצטמרר יותר.
שפתיי גלשו בחזרה אל שפתיו ושילבנו את לשונותינו לריקוד סוער, מצצתי את לשונו בכוח, כאילו מספר לו איזה עוד מקומות אני יכול למצוץ בצורה הזו עבורו, והרצתי את ידי מתחת לחולצתו, מצייר מעגלים סביב פטמתו הורודה.
"אני אוהב כשאתה נוגע בי..." הוא מלמל. שכחתי שהוא למד לדבר כל כך מלוכלך בידיעה שזה משגע אותי.
נשכתי את שפתו התחתונה וצבטתי את פטמתו בו זמנית, גורם לגבו להתקמר בעונג.
ידיו של אנג'ל ליטפו את גבי והחליקו מטה ולפתע הרגשתי שהוא שולף משהו מכיס מכנסיי.
התכוונתי לשאול מה הוא עושה כשלפתע הוא הרחיק את שפתיו משלי ודחף אל פי את הקצה של סיגריה ארוכה ולבנה.
טעם מוכר פשט בפי וריח של טבק טרי מילא את האוויר ביננו.
ידעתי שהוא מתגרה בי בגלל מה שאמרתי קודם וזה הדליק אותי לגמרי.
תפסתי בכתפיו של החיידק והדפתי אותו אחורה, משכיב אותו על הספה.
הסיגריה לחוצה בין שפתיי, ידיי מחליקות בטירוף על גופו ותולשות ממנו את הבוקסר האדום, חושפות את איברו המגורה מהלמות קודם.
אנג'ל התנשף בכבדות, הוא הביט בי עם הסיגריה הכבויה בפי, סמוק כולו וידיו אוחזות בחולצתי, גניחותיו החלו ממלאות את החלל כשידי החלה לנוע על איברו.
הוצאתי את הסיגריה מפי לרגע כדי להסדיר נשימה ומבטו הסמוק היה מרותק לתנועתי הטבעית.
"אתה אוהב את זה נער ליווי?" שאלתי, מגביר את קצב ידי על איברו.
אנג'ל התכווץ בעונג, הוא לא הצליח לשלוט בקולו וזה היה מושלם.
"אני עומד לגמור-" הוא יבב, ידיו שורטות בכתפיי, גבו קמור ואיברו דולף.
גהרתי מעליו, נותן לו להיאחז בי, בידי האחת עוד מחזיק בסיגריה הכבויה ובשנייה מגרה את כל עצביו של המלאך שלי.
רגע לפניי שהוא גמר עצרתי מתנועותיי.
"מה-?!" אנג'ל קרא בתסכול ואני צחקקתי ברשעות.
הוא זרק את עצמו בחזרה לספה וקיפל את רגליו שרעדו ללא שליטה.
"צ'ייס! תפסיק עם המשחקים." הוא יבב, יד אחת כבר התגנבה לסיים את המלאכה שהתחלתי.
"אל תחשוב על זה אפילו." נהמתי ואז רכנתי ונישקתי אותו עמוקות. טעם מריר של סיגריה התערבב בנשיקה שלנו, אפילו שלא הדלקתי אותה בכלל.
רכנתי לאחור והרמתי את רגליו מעל כתפיי, הסיגריה מוחזקת במיומנות בין האצבע לאמה בידי האחת.
"הו..." אנג'ל הסמיק מהתרגשות כשהבין מה אני עומד לעשות, תפסתי במותניו כשהסיגריה עוד מזדקרת מבין אצבעותיי והרכנתי את ראשי, ממלא את פי באיברו המגורה.
"אהה-!" אנג'ל גנח בהיסטריה, ליקקתי ומצצתי בכוח את איברו במיומנות, מריץ את לשוני לאורכו ואז דוחף את כולו פנימה, יודע בדיוק מה הוא אוהב ואיך הוא אוהב את זה.
ידיו נסגרו סביב פרקי ידיי שאחזו במותניו והוא הידק את אחיזתו בי עם כל צמרמורת ששידרתי לגבו.
"צ'יי-ס אה! עוד!" הוא לא הצליח לשלוט בעצמו והרגשתי איך הוא דוחף את עצמו עוד פנימה.
לשוני החליקה מאיברו מטה והרעידות בגופו הקטן הוכפלו כשגיריתי את פתחו ללא שום בושה.
כשהרגשתי שהוא לא יעמוד בזה עוד רגע שחררתי את ידי הפנויה מהסיגריה מאחיזתו של החיידק ולרגע עצרתי רק כדי לדחוף שתי אצבעות לפי, כשהייתי מרוצה קירבתי אותן אל הפתח שלו ועיסיתי אותן בעדינות פנימה.
"אני לא יכול עוד-" אנג'ל השתנק בעונג, קולו השבור מאורגזמות הדליק כל עצב בגופי.
"אתה רוצה שאכנס אלייך מלאך שלי?" שאלתי, דוחק את אצבעותיי פנימה והחוצה עד לשיגעון.
"כן! בבקשה- כן!" הוא גנח בקול.
"כמה זמן חיכית שאעשה זאת?"
"מהרגע שעזבת את ה- הדירה לפני שבוע-" הוא בקושי הצליח להגות את המילים, כל גופו רעד וידיו משכו בחולצתי.
חייכתי ודחפתי את אצבעותיי הכי עמוק שיכולתי, גורם לו לפלוט צרחה קטנה.
"חבל שאתה לא יכול לראות כמה מדהים אתה נראה עכשיו." אמרתי. אנג'ל יבב, כמהה לעוד.
ואז פתאום כאילו הרעיון הזה רק חיכה שאשלוף אותו מאחורי ראשי, הוצאתי את אצבעותיי ומשכתי את אנג'ל מהספה, מרים אותו כך שרגליו מסוכלות סביב מותניי וישבנו העגלגל נתמך בגבעה העצורה שהייתה איברי הקשה החסום בעד מכנסיי הג'ינס.
המלאך לא שאל שאלות, כבר התרגלנו לשיגעונות של שנינו, הוא רק נישק אותי בכוח ובציפייה למה שיבוא.
הסיגריה הארוכה עוד הייתה אחוזה בין אצבעותיי, כבר הרגשתי אותה נמעכת איפה שאצבעותיי לחצו בה, בעטתי בדלת חדר האמבטיה וכשנכנסנו הנחתי את אנג'ל על רגליו, בידי הפנויה תפסתי בסנטרו וטבענו בעוד נשיקה עמוקה.
"צ'ייס, אם תכנס אליי עכשיו אני אתן לך לעשן את הסיגריה הזו." אנג'ל לחש באוזני.
לא באמת רציתי לעשן את הסיגריה, רציתי לעשן את הריח המתוק של אנג'ל לו הייתי יכול, אבל התשוקה שבה הוא היה שרוי הייתה כל כך מגרה פשוט לא יכולתי לסרב למשחקים שלו.
והוא עוד היה האחד שביקש ממני לא לשחק איתו.
אנג'ל הישיר אליי את אחד המבטים הכי סקסיים שראיתי כל חיי, ומבלי להתיק את מבטו הוא פתח את אחת המגרות מתחת למראה של חדר האמבטיה ושלף מצית מתוך הבלאגן שהיה שם. ידו השנייה תפסה בידי שאחזה בסיגריה והוא הוביל את אצבעותיי אל פי. כשהסיגריה הייתה לחוצה שוב בין שפתי, המלאך הורוד הדליק את המצית ושרף את קצה תחילתה של הסיגריה.
לקחתי שאיפה עמוקה, עשן אפרפר מילא את החדר הקטן, מבטו הירוק לא חדל מלגרות אותי. ואז בבת אחת סובבתי אותו בכוח אל השיש הקר מרכין את גופו וגורם לישבנו המגורה לבלוט החוצה, תלשתי את החגורה ממכנסיי כשהסיגריה המרירה מדגדגת בשפתיי וחדרתי אליו באחת.
אנג'ל גמר במקום, מבטו הסמוק חזר אליי מהראי, הוא היה הדבר הכי יפה שהכרתי, הכי מדהים, מבריק וממכר שאיי פעם יהיה לי.
זרקתי את הסיגריה כמעט מיד אל הכיור ושם היא העלתה צליל דעיכה.
אנג'ל הוא הדבר הכי ממכר בחיי.
נישקתי את עורפו וליטפתי את גופו, גניחותינו מילאו את האוויר עד שלא נותר זכר לעשן.
"אני אוהב אותך כל כך מלאך שלי."
"ג-גם אני-"
***
"בוקר טוב~" אנג'ל פיהק והתמתח, הוא ניגש אליי על יד השולחן המטבח ונשק ברפרוף לשפתיי.
הקערה עם הקורנפלקס והחלב כבר הייתה מוכנה עבורו והוא טיפס והתיישב על ברכיי, מאפשר לי לחבק אותו מאחור.
נשמתי את ריחו אל ריאותיי, כמה אני אוהב את החיידק המסוכן הזה. הייתי רוצה לנשום אותו כל יום מחיי.
"מתי מתחיל הסמסטר הבא?" שאלתי, מחכך את אפי באוזנו.
"עוד שבועיים." החיידק הקטלני שלי השיב.
"שבועיים זה מצויין, אולי כדאי שתתחיל לארוז אז." אמרתי.
אנג'ל הפנה אליי את מבטו בבת אחת. הוא כבר הכיר את הטון הזה שלי כל כך טוב.
"מה עשית עכשיו פיצה בוי?" הוא שאל.
"נו סתם חשבתי שאם אנחנו רוצים לעשות פיצות טובות אז חייבים לטעום פיצה מכל העולם ואיטליה זה פשוט חרוש!"
"צ'ייס..."
שלפתי חפיסת סיגריות מכיס מכנסיי והוא הביט בה בחשדנות.
"תפתח." אמרתי.
"דיי נו, אתמול קצת הגזמתי, אתה תעקוץ אותי על זה לנצח?" הוא אמר אבל לא הצליח להסוות את חיוכו.
אנג'ל פתח את חפיסת הסיגריות והביט בה לרגע המום, שולף כמעט מיד את שני הכרטיסים שהיו מגולגלים בפנים ואז בוהה בהם לרגע ארוך.
"אני מקווה שתאהב את הפיצה בפריז נער ליווי." צחקתי וחיבקתי אותו.
***

*אהובים שלנו, תודה שאתם איתנו כל כך הרבה זמן. זה פשוט לא מובן מאליו.
לא ללכת לשום מקום! בקרוב (על אמת, דיי) שני אפילוגים ועוד הפתעות*

בהזדמנות מדהימה זו אני חושבת שזה בדיוק הזמן לברך את נואל על הוצאת הספר החדש שלו למדפי הספרים! לכו לקנות כבר אני לא מבינה למה אתם מחכים!!!! נשאר לו פחות משבוע למכור כמה שיותר עותקים, בואו נראה לעולם איזה תותחים אנחנו!