פיצה בוי

פרק 12 / צ'ייס

הבטחתי לעצמי שהשתנתי.
הבטחתי שלא אקלע שוב למצב בו אני נלחם ומכה כמו שהייתי נוהג לעשות.
האמת היא שאחרי שעברתי לניו יורק חזרתי להתאמן בקרב מגע והבטחתי למורה שלי שלא אשתמש בידע שהוא לימד אותי למטרות רעות.
נראה שהבטחתי המון בזמן האחרון, כי אם לא קיימתי את ההבטחה שאבוא לעזור לאנג'ל למצוא עבודה לפניי יומיים, נדמה לי שזה כבר יהיה בסדר לשבור עוד כמה הבטחות על הדרך, לכן הספיקה רק עוד תשובה אחת מלוקאס כדי להוציא אותי מכליי.
"אתה לא מפחיד אותי אטווד, אני מתכוון לקרוע לך ולמאהב ההומו שלך את הצורה."

את המכה הראשונה נתתי מכל הלב בעזרת ידי הבריאה.
לוקאס הופתע מהזריזות בה פעלתי, הוא התנודד לאחור ושלח יד אל המעקה הקרוב כדי לייצב את עצמו, מלקק משפתיו את זרזיף הדם שבצבץ והחל לזחול במורד סנטרו וכאילו כדי לכפר על חוסר שיווי המשקל שלו הוא קרא לעברי בטון מזלזל.
"תראו מי החליט להתעורר. מה קרה? נזכרת בימים הטובים?"
ידעתי מה הוא מנסה לעשות, לגרום לי להרגיש רע. נכון, אומנם עברה קצת פחות משנה מאז החלטתי להפסיק את המשחקים ביננו אבל כולם ידעו כמה זה חשוב לי.
עברנו לניו יורק ממש מעט זמן לפני שנכנסתי גם כאן ל"עניינים" וכבר טיפסתי יפה בסולם הפופולריות כשפתאום פרשתי. זה היה רק עניין של זמן עד שלוקאס מצא סיבה טובה לקרוא לחברים שלו להתנקם בי קצת על ימים שעברו.
הם ידעו שלא אחזיר להם אז הם הכו בצורה הכי מלוכלכת שהם יכלו בליווי משפטי גנאי על ההתרועעות הקצרה שלי עם אנג'ל.
הומו מלוכלך, מוצץ לגברים, סוטה מין ועוד כינויים דומים נזרקו לעברי בנוסף לכל האגרופים, הבעיטות והחפצים הכבדים שהם זרקו עלי.
הדפתי את הרוב אבל כמה מהם בכל זאת הצליחו לפגוע בי, אפילו נקעתי את הקרסול.
לכן אני לא יכול אפילו לתאר לכם כמה מתוקה הייתה המכה שהנחתתי על לסתו של לוקאס, כל גופי כאילו התגעגע לתחושת הניצחון הזאת, לראות אותו מתקפל בכאב.
לא אפשרתי לו להגיד עוד מילה, אגרופי הכה בו שנית והפעם הוא התרסק על רצפת הרחוב בגניחת כאב.
"אתה תשלם על כך אטווד..." הוא מלמל בכאב, "אתה והחבר הקטן שלך."
פתאום נזכרתי שאנג'ל עומד מאחוריי והסתובבתי אליו בחדות.
"תכנס לבניין, אני גר בקומה האחרונה. כמו שאני מכיר את לוקאס החברים שלו בדרך."
"ומה אתה חושב?! שתוכל להתמודד עם מי יודע כמה הם כשאתה במצב הזה?" נימה של כעס נשזרה בקולו של המלאך. כשהוא אמר "במצב הזה", הוא החווה בידו לתחבושות שהיו צמודות לגופי.
"אני מוכן להתערב על זה." חייכתי אליו ולתגובה הזו הוא לא ציפה.
כמו שניבאתי, רגעים בודדים אחרי זה רעש של מנועי אופנועים מילא את החלל ותוך מספר שניות מצאנו את עצמנו מוקפים בלפחות שבעה בחורים מגודלים.
אחד מהם תמך בלוקאס שהתייצב לעמידה.
"מוכן לחטוף עוד קצת מכות, הומו?" לוקאס ירה לעברי, חיוך מוכתם בדם מבזיק מפניו.
"לגבי לחטוף אני עוד לא יודע, אבל מעולם לא הרגשתי מוכן כל כך לחלק קצת." צחקתי בהתנשאות.
בתנועה מהירה של רגלי הבריאה הקפצתי את אחד הקביים ותפסתי אותו ביד שלא הייתה נתונה בגבס.
בקרב מגע למדנו להשתמש בדמיון וליצור מכל חפץ אקראי שנקרה בדרכנו כלי נשק שיהיה לנו להגנה עצמית, ואני לא יכולתי לבקש טוב יותר מקביים עשויים מתכת ופלסטיק עבה כדי להכות כמה בחורים מבולבלים.
"צ'ייס אתה פצוע, איך אתה מתכוון לנטרל אותם?" אנג'ל לחש אליי בתסכול, גבו היה צמוד אל גבי כשחבריו של לוקאס הקיפו אותנו.
"ביעילות." השבתי קצרות ובדיוק באותו הרגע שניים מהם התנפלו עליינו בצעקות.
שני דברים חלפו לי באותו הרגע בראש,
הראשון- איזה כיף שאני הולך לקרוע להם את הצורה. והשני- מה אני אעשה אם אנג'ל יראה אותי ככה?
המחשבה השניה הטרידה אותי יותר, אנג'ל בטח חושב עלי שאני לא יותר מבחור חצוף וקצת אחד ששובר את הכללים, אבל אלים? חבר כנופייה? איך הוא יקבל את זה?
אך מהר מאוד המחשבות התנדפו מראשי כשהחבר'ה התנפלו על אנג'ל ולא עליי.
"היי!" קראתי בכעס וכל חושיי התקיפה שלי נכנסו לפעולה, חבטתי, חמקתי והכתי בעזרת קב המתכת, מתעלם מהכאב ששטף את גופי במקומות בהם הייתי פצוע.
המחשבה שהם יפגעו בשיערה אחת משערות ראשו הורודות של החיידק הטריפה אותי, אבל מה שהטריף אותי עוד יותר היה לקלוט בזוית העין שאנג'ל מתמודד לא רע.
הוא חמק מתחת לבחור גדול בזכות היותו קטן וגמיש ואז שיגר בעיטה הישר לאיזור הרגיש של הבריון, גורם לו להתקפל ומסיים את הפעולה בהרמת הברך שלו אל תוך פרצופו המכוער. הבחור נפל על הרצפה ביללת כאב, מחזיק באפו השבור.
העפתי מבט תוהה לאנג'ל בזמן שהדפתי לאחור עוד זוג בריונים אבל הוא רק צייץ משהו שהיה נשמע כמו "שעות מול הטלויזיה."
בדיוק כשהתחלתי להנות מכל הסיטואציה ולתת לעצמי קצת להשתחרר סירנות של משטרה מלאו את החלל.
כאילו מישהו לחץ על כפתור הילוך מהיר, כל שבעת חברי הכנופיה ואיתם לוקאס החלו מתפזרים כמו מקקים לכל עבר אבל הם עדיין לא היו מהירים מספיק כששלושה, לא, ארבעה שוטרים נכנסו למתחם וקראו לנו להרים ידיים למעלה.
אנג'ל נצמד אליי בגבו ויכולתי להרגיש אותו קצת רועד, מהתרגשות נדמה לי. אני הייתי רגיל לסצנות בסגנון, אבל הוא בטח הרגיש כמו דמות מאיזה ספר.