פיצה בוי

פרק 11 / אנג'ל

כן, היה לי יום מושלם עם צ׳ייס, הוא שינה את תפיסת החיים שלי בשעות בודדות, גרם לי להרגיש חי שוב, ואפילו נתן לי תקווה לעתיד טוב יותר - ועוד כמה משפטים קיטשיים שאני יכול להכניס כאן.
בכל אופן, הכל טוב ויפה עד פה, אבל למרות שציפיתי מימנו לחזור אלי מהר מהמצופה - כי כזה הוא, ולמרות שהבטיח שנצא יחד לחפש לי עבודה, כבר עברו יומיים מבלי ששמעתי מילה אחת מימנו.
אני מתכוון... כן, יכולתי להתקשר, אבל רציתי שהוא יעשה את הצעד הראשון, אני קשה להשגה וכך אשאר, אך אחרי יומיים הדאגה החלה להזדחל אל תוך ליבי, ולא יכולתי עוד להשאר בדמות, החלטתי שלמרות שאני כלל לא רעב, ושאין לי כסף מיותר לבזבז כמובן: אני מזמין פיצה.

״הלו?״ האישה המתוקה ענתה מהצד השני של הקו, ולמרות שציפיתי לשמוע את צ׳ייס - קולה העדין הרגיע אותי.
״הי, שלום, אני... אני רוצה להזמין פיצה.״ אמרתי בחוסר ביטחון, לא מאמין שאני עושה את זה רק כדי לגרום לצ׳ייס להגיע אלי בכח, אך האישה לא נתנה לי לערער על החלטתי, היא לקחה מימני את ההזמנה וניתקה את השיחה, משאירה אותי לבדי להתמודד עם הבעיות שהכנסתי את עצמי אליהן.

החלטתי שאנזוף בו, כן... לגמרי מגיעה לו נזיפה, יומיים מבלי לשאול לשלומי? מצד שני... באיזו זכות? רק הכרנו ואני מצפה מימנו להתנהג כמו בן זוג מגונן, אני חייב לשתוק קצת ולהתחיל לחפש בריכות חשמליות במחיר מוזל.
עמדתי לתהות לעצמי כמה עולה התענוג, אך עד מהרה דפיקות נשמעו על הדלת, וכל הכעס הקודם פשוט התנדף מימני באחת כאשר ידעתי שאראה מייד את נער הפיצה שלי שוב.
פתחתי את הדלת באושר עילאי, מתכוון לחבק אותו בכל הכח ולומר לו שהתגעגעתי אך לעצור רגע לפני כי אני אדיוט מביך, אך לפני שהספקתי להכניס את עצמי לפרדוקס הזה - מראות מוכרים ומפתיעים קיבלו את פני מאחורי אותה דלת.

״אתה לא צ׳ייס.״ הכרזתי, תמיד מוצא את התגובה הכי טיפשית שאפשר להגיד, אך תגובתו של השליח ההוא מהיום הקודם גרמה לי להרים גבה בחשד.
״למזלי, לפחות אני לא מזיין בנים.״ הוא השיב, ומעולם לא באמת נעלבתי מתגובות כאלה, אך לרגע דאגתי.
״למה אתה כאן ולא צ׳ייס?״ שאלתי בקול מונו-טוני כאשר הגשתי לו כסף, כמעט ותהיתי אם שחור השיער מתחמק מימני, אך ההרגשה בליבי היתה עגומה בהרבה.
״בוא רק נגיד... שצ׳ייס לא במצב לעבוד כרגע.״ הוא השיב ונעצרתי. 

״מה עשית לו?״ שאלתי בטון העמוק ביותר שהצלחתי לייצר, אחד שבאמת נשמע מאיים אחרי הכל, הכסף של הפיצה נזרק כעת לרצפה ואגרופי קפוצים בכח בעודי ממתין בחוסר סבלנות מוחלט לתשובה.
״מה הכוונה? טיפלתי בו כמובן, כמו שמטפלים בהומואים.״ הוא השיב, וזהו זה... החיה יצאה מימני.
האדיוט הזה מעז להתקרב לצ׳ייס? מעז להניח עליו אצבע? אני אראה לו מה זה - המחשבה עברה במוחי, ומבלי לחשוב פעמיים לקחתי את כל התנופה שרק היתה לי, והכנסתי לו את הברכיה הכי חזקה שיכולתי להפיק, ממש אל תוך האזור הרגיש, מנפץ לגמרי את שקיות האגוזים שלו.