השדים שבארון. (boyxboy)

פרק 1.

נ.מ שחר

תתעורר שחר. תתעורר עכשיו!!

אני מתיישב במהירות על המיטה. הלב שלי דופק כמו משוגע והבטן שלי גועשת אבל אני לא יודע למה.
תירגע שחר, תפסיק לדמיין דברים.
אני עוצם עיניים ומנסה להסדיר את נשימתי.
רעש קוטע את מחשבותי ואני קם במהירות מהמיטה ויוצא מהחדר שלי מתקרב בחשש לסלון, מאיפה שבקע הרעש.
אני נכנס לסלון אך אין אף אחד שם.
אוקי. מפחיד. קריפי.
ואז אני שומע רעש מהמטבח. לעזאזל. אני מביט סביב וקולט מחבט בייסבול על הרצפה, אני רץ לעברו מרים אותו והולך איתו למטבח לאט ובשקט.
אני נכנס למטבח עם הנשק מורם למעלה.

"מי שלא תיהיה, יש לי נשק ואני לא פוחד להשתמש בו נגדך" אני אומר במבט מושפל, לא מעז להביט באיש.
כן שחר, ממש אמיץ מצדך.

"שחר?" קול תמוהה עונה לי. אני מרים מבט מהר ומוריד את המחבט למטה במהירות.

"אמא!" אני אומר בהקלה מתקרב אליה "אל תפחידי אותי ככה. יכולתי לפגוע בך!"

"ברצינות?" היא שואלת בהרמת גבה ומתחילה לצחוק.

"תפסיקי!! זה לא מצחיק!" אני אומר בכעס למרות שבלב חייכתי למראה פניה הצוחקות.

זה רק גורם לה לצחוק חזק יותר.

"זה נכון," היא צוחקת "אתה יודע שגם אתה רוצה לצחוק."

"פשוט תפסיקי" אני אומר בשקט.

היא מפסיקה לצחוק אבל עדיין מחייכת.

"עכשיו שנרגענו," אני אומר "למה עשית רעש?"

"כי רציתי להעיר אותך." היא עונה לי.

כן אמא? חושבת?

"ולמה רצית להעיר אותי?" אני שואל בהרמת גבה.

זה גורם לה להביט בי בפנים רציניות ואני מתיישר במקום.

"משפחת המלוכה מגיעה לעיר בעוד כחצי שעה." היא אומרת בחיוך.

אני מרים גבה. "איך זה קשור אלי בדיוק?"

"ידעתי שלא ראית את המודעות," היא נאנחת " משפחת המלוכה מסתובבת בערים העניות כדי לעזור לנו."

"רק בגללם אנחנו במצב הזה." אני קוטע אותה.

"לעזאזל שחר. תפסיק להיות כפוי טובה. המלך והמלכה עזרו לנו הרבה." היא נוזפת.

אני מגלגל עיניים "מה שתגידי"

"בקיצור, מכל השכונות שבעיר הם מגיעים לשכונה שלנו. והמלכה אמרה שהם יקחו כמה ילדים לארמון שיעבדו שם." היא אומרת בחיוך "ואני חושבת שאתה תוכל להיות עובד נפלא בארמון שלהם."

אני פוער עיניים שאני מבין מה היא רוצה ממני

"ממש אבל ממש לא!" אני אומר בשקט "אני ממש לא מתכוון לעבוד אנשים מפונקים שחושבים שכל העולם בכיס הקטן שלהם."