פרק 4.

3.2K 208 98
                                    

גם לכם הוואטפאד עושה בעיות עם עלאת הפרקים או שאני המיוחדת?

נ.מ שחר.

אנחנו נכנסים לאולם שבו המסיבה מתקיימת. המקום גדול ויש בתוכו כמות אנשים גדולה. נדמה שכל העיר פה. אבל מה שמשונה הוא שאין שום שומר בסביבה. אפילו לא אחד. אני לא מבין את זה. משפחת המלוכה פה לא? איפה כל השומרים החמודים שלנו?

"שחר" אמא קוטעת את מחשבותי ואני מביט בה "אני הולכת להסתובב. כדאי שגם אתה תעשה זאת" אני מהנהן והיא הולכת. כנראה מצאה כמה מהחברות שלה.

"שחר" צעקה גורמת לי להרים מבט ולחפש את מקורה. אני מחייך שאני מבחין בדניאל ובכריס והולך לעברם.

"מה קורה אחי?" דניאל שואל ואנחנו מתחבקים חיבוק קצר.

"אני אומר לכם" כריס אומר "שהן תכננו את זה" הוא מניד בראשו למקום כלשהו ואני ודניאל מסתובבים להביט איפה שהוא מביט. האימהות שלנו עומדות אחת ליד השניה, הן מחייכות חיוך ניצחון ומרימות אגודל אחת לשניה כסימן שהמשימה הצליחה. לעזאזל.

אני נאנח "הן שיחקו לנו במצפון." שניהם מהנהנים לעברי בהסכמה.

"לא מאמין שנפלנו בזה" דניאל נאנח. צעקות גורמות לשלושתינו לשתוק ולהביט סביב.
משפחת המלוכה פה. אני מבחין בנער עם העיניים הכחולות במהירות. הוא לובש חליפה כמו שלי והשיער שלו מסודר ויפה. הוא מחייך חיוך קטן. חיוך יפה. לידו יש עוד שני נערים. אחד מהם אני מזהה כאחד שהיה גם כן בבית היתומים. את השני אני לא מזהה בכלל.

"הוא חתיך" דניאל לוחש לנו. אני מביט בו במהירות. הוא מתכוון לבעל העיניים הכחולות?! רק לא הוא. שחר. זה לא מעניין אותך. תסתום.

"מי?" אני שואל. בכל זאת, יש שם שלושה נסיכים.

"הנסיך אלכס." הוא עונה לי. זה לא עוזר לי. זה רק מבלבל אותי יותר.

"ומי זה הנסיך אלכס?" אני שואל בבלבול. הם מגלגלים עיניים.

"הייתי צריך לדעת שלא תדע את השמות שלהם" כריס אומר ואני מושך בכתפיי. "הנסיך אלכס הוא הבלונדיני, זה עם השיער החום הוא רון ולשלישי קוראים סם. הבנת?" אני מהנהן. אז לנער קוראים סם. איכשהו אני מרגיש הקלה שאני מבין שדניאל לא דיבר עליו. הקלה שלא מובנת לי. השאלה של אימי עולה לראשי שוב ואני מנער אותו. לא. אני לא מעוניין בו. ממש לא. אין מצב. פשוט לא.

"שלום רבותי וגבירותי" קול אומר ואני מרחם מבט. המלך עומד ומחייך. אני מריח נאום בדרך. "תודה שעשיתם את כל הדרך עד לכאן. עוד מעט נבחר בשלושה נערים שיעבדו כשומרים ובעוד חמישה שיעבדו במשרות שונות. כל אחד והתחום שלו כמובן. אני מאוד מצטער שלא אוכל לבחור בכולם, אבל אל תתבאסו. תמיד יש את השנה הבאה. ובנוסף כל משפחה שלא תיבחר תקבל סכום כספי שתעזור לה. וכמובן: רציתי להודות לכם על העבודה הקשה שאתם עושים. תמשיכו כך." הוא מחייך ומתיישב בחזרה. יש כמה שניות שקט ואז מחיאות כפיים נשמעות.

השדים שבארון. (boyxboy)Where stories live. Discover now