השדים שבארון. (boyxboy)

פרק 26.

אזז.. היי. מה קורה? זה שוב אני.
ושוב הנה אני מצטערת על האיחור.
הייתי במחסום כתיבה קטן.. לא הצלחתי להתחיל פרק.. סליחה.
איך עבר היום? מקווה שהכל טוב.
ואם לא, אני שולחת לכם הרבה אהבה ממני⁦❤️⁩
תזכרו לאהוב את עצמכם, ושאתם אנשים מדהימים. ⁦❣️⁩⁦❣️⁩⁦❣️⁩
ולפרק~

_______________

שחר הביט באיש המבוגר שעמד עם משפחתו מחוץ לבית ליד האוטו.

הרובה בידו היה מוכן לירייה, אך ידיו לא. הן רעדו ובקושי הצליחו לייצב את הרובה שחיכה לירות.

בכל זאת, תגובה נורמאלית למי שפעם ראשונה מחזיק רובה בכוונה לקחת חיים. נכון?

אבל הוא לא רצה. הוא לא רצה להרוג את האדם המאושר שהיה עם משפחתו. הוא ידע מה זה יעשה. זה יפרק את המשפחה. ולו היה הרבה ניסיון עם משפחות מפורקות. והוא לא רצה על מצפונו עוד אחת כזאת.

שחר נשם עמוק. הוא החזיק את הרובה בחוזקה, מנסה בכל כוחו לייצב אותו, ויורה.

יורה בלי כוונה לפגוע. אלא יותר בכוונה של להבריח.

הכדור פגע במכונית, נותן לאיש שתי שניות להבין את המצב ולהרחיק את משפחתו מהמכונית לפני שזו מתפוצצת.

והאיש שהבין שיש סכנה לחייו שלו ושל משפחתו, לקח אותם וברח.

שחר הוציא את האוויר שהיה בתוכו שהבין שהתוכנית הצליחה וקם מהמקום ששכב בכוונה לחזור למחנה עם הידיעה שהוא יעשה לו משהו. כי שחר ידע. שהוא שונא כשלונות.

חבל רק ששחר לא יכול לברוח גם כן. כמו האיש הזה.

שחר הגיע למחנה בשקט ומסר את הרובה שלו לנער שהגיע אליו. הנער לקח את הרובה והלך במהירות, מודע לכישלון של שחר ולכעס של האחר.

האיש התקרב לשחר בכעס, תפס בחולצתו והצמיד אותו לעץ הקרוב.

"פיספסת!" הוא צעק בקול רווי כעס "נכשלת!!"

"א..אני מצטער אדוני" שחר לחש, לא יודע בדיוק מה לומר או לעשות.

האיש הביט בו לכמה רגעים בשקט ואז הוא עזב את בד החולצה.

"אתה יודע שתקבל על זה נכון?" הוא שואל בצרידות ושחר הנהן "תבוא לחדרי בערב, אני כבר אטפל בך." שחר בלע רוק, יודע בדיוק מה הולך לחכות לו. הוא הנהן שוב. "יופי. ועכשיו.. אני הולך לטפל בבעיה שגרמת לה לברוח." העיניים אחוזות טירוף הביטו בו וחיוך גדול ומעוות עלה על פניו של האיש אשר התרחק משחר והלך להרוג את מטרתו, לא לפני שנתן לשחר כמה אגרופים והשאיר אותו על הרצפה מדמם כבונוס.