השדים שבארון. (boyxboy)

פרק 18.

נ.מ כריס

אנחנו מגיעים לעיר הקטנה. וכמו שציפיתי.. כמעט כולם לבושים בבגדים שחורים.

"איפה אתה חושב שהם יהיו?" שחר שואל בזמן שאנחנו הולכים בתוך העיר.

"אני לא יודע" אני נאנח. הייתי צריך לחשוב על זה.

אנחנו עוברים דרך כמה סמטאות ואני מביט באנשים שיושבים על הרצפה, ובאלה שעוברים לידנו ומולנו. הם חייבים להיות פה. איפהשהו.

"סם הכל טוב?" שחר לוחש ואני מביט במהירות לעבר סם. הוא מביט סביב בפחד ובלחץ.

"אני לא אוהב את המקום הזה שחר" הוא לוחש ושחר תופס אותו ומושך אותו לעברו

"תירגע. לא יקרה לך כלום. זוכר מה אמרתי לך?" שחר מרגיע אותו וסם מהנהן קלות.

"בואו נמהר" אלכס אומר "יש לי הרגשה לא טובה." אני מהנהן כהסכמה ואנחנו הולכים מהר יותר.

"תסתכלו מסביב. תנסו למצוא מישהו מוכר. לא משנה מי." אני אומר והם מהנהנים.

אני מביט סביב. איפה אתה רון?

חבטה בגבי גורמת לי לעצור ולהסתובב במקום. אני מרים גבה למראה שלושת הילדים שעומדים מולי

"מה אתם רוצים?" אני אומר בקור. שחר ודניאל נעמדים לידי

"א.. אתה כריס.. נכון?" אחד מהילדים מגמגם

אני מקמט את המצח "איך אתה יודע את השם שלי?" אני נוהם לעברו

"מ..מיש..מישהו ב-ביקש ש..שנביא לך את זה" הוא מגמגם ומושיט לי פתק. אני לוקח אותו ומניד בראשי לעברו

"לכו מפה" דניאל אומר בקור והילדים מסתובבים ורצים.

"טוב. זה לא היה יפה." סם אומר לנו בשילוב ידיים.

"סם. המקום הזה הוא לא הארמון שגדלת בו. אין פה כבוד או שמחה." שחר אומר לו

"הם היו ילדים." אלכס אומר בשקט

"זה לא משנה אדוני." דניאל לוחש. "הכל מתחיל מהילדים."

אני מרים גבה. אדוני? למה הוא קורא לו אדוני? אני מושך בכתפיים ופותח את הפתק שהילד הביא לי.

"מה כתוב?" הם רוכנים מעלי וקוראים איתי.

שלום לך כריס.
ידעתי שתבוא אחרי רון ברגע שתישמע שהוא מגיע לפה.
מצטער להודיע לך את זה אבל רון שלי עכשיו. מלכתחילה לא אהבתי אותך ואת הדרך שאתה ורון התקרבתם.
הו כן. תמיד צפיתי בכם. ואני חייב להודות אתה ורון יכולים להיות זוג מוצלח.
חשבת על זה? אני בטוח שכן.
ולמקרה שתהית אני לא לבד. יש לי כמה שותפים.
תוותר. רון שלי.
איתי.