Balance

פרק 2

פרק 2

דניאל

הגיע אליי נערה יפה ומקסימה, שהייתה נחמדה כלפי אך הייתי גס רוח כלפיה, היא הייתה אנושית ולהתקרב אליה היה בבירור סיכון שלא רציתי לקחת, אני אצטרך לספר לה את האמת, ולא רציתי לדעת את התגובה שלה, העדפתי להישאר מרוחק.

המשכתי ללכת עד שבחורה אחרת עמדה מולי היא שילבה את ידיה על חזה וכעס נשקף בעיניה "אתה הרגע התנהגת בגסות רוח לחברה שלי, יש בעיה כלשהי?"

היא הייתה ערפדית, מכיוון שבני אנוש יכולתי להריח, ערפדים אי אפשר להריח, ולאנשי זאב היה ריח מוזר.

מור

ראיתי שהם דיברו מרחוק, אך אחרי שנייה הוא עזב אותה והלך, היא נותרה לעמוד במקומה ללא ספק הייתה המומה ממה שקרה, זה הרגיז אותי שהוא נהג ככה בחברה שלי ולא יכולתי לעמוד בשתיקה מהצד ועשיתי מה שמתבקש מחברה טובה לעשות, עמדתי מולו ושילבתי ידיים ושאלתי בכעס "אתה הרגע התנהגת בגסות רוח לחברה שלי, יש בעיה כלשהי?"

הוא עמד כמה דקות ובחן אותי בשקט ולאחר מכן אמר "את יודעת מה, בואי נדבר."

הבטתי בו מופתעת לרגע והנהנתי קלות "בסדר, בואו נדבר בחוץ."

סימנתי ליהי ושלי לבוא והלכנו החוצה, התרחקנו מהחצר המרכזית והלכו לאזור צדדי שבו לא היו תלמידים רבים.

שלי

אחרי שהוא פשוט הסתלק, ראיתי את מור שעמדה ודיברה איתו, יכולתי לראות שהיא כעסה, רציתי למשוך אותה משם, אך זה היה מאוחר מידי. אחרי זמן קצר היא כבר סימנה לנו לבוא אחריה.

הלכנו לאזור צדדי, לא היה שם אף אחד, נראה שזה מה שהם רצו, למרות שלא הצלחתי להבין זאת.

התיישבנו על הדשא שכיסא את הכול והתחלנו לשוחח.

מור הציגה אותנו "אני מור, זו שלי וזו ליהי." היא הצביעה על כל אחת מאיתנו והציגה אותנו "מה איתך?" היא נראה הרבה יותר רגועה.

דניאל "אני דניאל," הוא הציג את עצמו והביט בנו "אתם חבורה מאוד משונה." הוא אמר לרגע.

משכתי בכתפיי "אני בת אנוש ומור ערפדית, ליהי היא שומרת."

דניאל הנהן "אני יודע," הוא פנה לעברי ושאל "ואת לא מפחדת."

צחקתי בתגובה "אם הייתי מפחדת, אני מניחה שלא הייתי מסתובבת איתן, הם קצת שונות ממני, אני מכירה אותם כדי לדעת שהנפש והנשמה שלהם מדהימות, וזה מה שחשוב."

ליהי קיללה, והיא הביטה בנו ונעמדה, ניערה את הדשא והחול שדבק בג'ינס שלה "אני חייבת ללכת, נדבר אחר כך." לפני שאמרנו משהו, היא כבר נעלמה.

ליהי

הבנות דיברו עם דניאל לא לקחתי חלק, הייתי ממש עייפה ואפילו לא התחלנו את היום.

פתאום חשתי כאב עצום, כמו דחיפה, זה היה הסימן שלי שקרה משהו שדורש את נוכחותי, התרוממתי ואמרתי "אני חייבת ללכת, נדבר אחר כך."

לא חיכיתי לתשובתם, אלא פשוט עזבתי והלכתי לכיוון המגרש, איתן היה שם, איתן הוא אחי והוא ערפד כמו שהייתי אני עד שהפכתי לשומרת.

נכנסתי למגרש הכדור כמעט פגע בי אבל ברגע האחרון עצרתי אותו עם והדפתי אותו כלפי הרצפה.

הנערים שם נראו שהתפעלו מכישוריי, אך אותי זה לא עניין במיוחד, הגעתי לאיתן ואמרתי "אני צריכה אותך."

איתן לא הביט בי אפילו שענה "טוב , עוד כמה דקות."

לא התכוונתי לוותר "עכשיו!" צעקתי.

איתן הביט לעברי וראה את הלחץ בעיניי "בסדר, בואי נלך. הוא הביט לעבר חבריו ואמר "אני אחזור עוד כמה דקות." הם הנהנו ונופפו אלינו.

~~~
תּוֹדָה רַבָּה לָכֵן! וַאֲנִי מַעֲלֶה אֶת זֶה בִּשְׁבִיל מִישֶׁהִי מְיֻחֶדֶת וּמַקְסִימָה.

באהבה,
וויט א'נגל.