פרק 15

161 7 0
                                    


פרק 15

ליהי

עמדתי בסלון וקססתי את ציפורניי, קיוויתי שהוא יגיע.

הסתובבתי סביב, הלוך וחזר, לא יכולתי לשנות זאת, הייתי להוטה לדעת אך גם פחדתי מהידע שהוא ידע, הניגוד הזה הטריף את דעתי.

לאחר דקות שהרגשתי שנמשכו שעות ארוכות, שמעתי לבסוף את הנקישה המיוחלת.

פתחתי את הדלת במין דחיפות מסיומת, היה לו ידע שרציתי, הסקרנות הייתה גורם משמעותי.

פתחתי את הדלת עם חיוך "שלום, ברוך הבא." ברכתי אותו, אך לצערי זה היה איתן

"שלום גם לך." הוא הביט בי בחשדנות מסיומת.

הוא נכנס פנימה וזרק את התיק לרצפה ושאל "את מכינה? או שאני אכין ארוחה או אזמין?"

רציתי להגיד לו להזמין אך בסוף אמרתי "אני אכין ארוחה." אולי זה יעזור לי לשכוח קצת מהלחץ שהייתי שרויה בו.

התחלתי להכין את הארוחה והמחשבות שלי נדדו והייתה צריכה להתרכז כל פעם מחדש. לאחר שסיימתי קראתי לאיתן שיגיע לאכול.

הנחתי מולו צלחת ומולי, ואיתן אמר "יצא לך טוב." לאחר שטעם.

הרמתי את עיניי מהצלחת שלי "תודה." והמחשבות שלי חלפו לעבר לירן שהבטיח שיגיע אך לא עשה זאת.

איתן הרים לעברי גבה "למה את ככה?"

הבטתי בו במבט תמים ושאלתי "איך?"

איתן נראה חסר אמונה שהביט בי "אני מכיר אותך מספיק טוב, ספרי מה קרה?"

אם היה משהו שהוא צדק, זה שהוא הכיר אותי היטב, המחשבות העסיקו אותי עד שלא יכולתי לחשוב על שוב דבר אחר, החלטתי לספר לו, הוא הכיר את כל הסודות שלי ואולי הוא יכול לעזור לי "האמת שלירן סיפר לי שהוא מכיר את כל העולם שלנו."

איתן הביט בי בהלם "למה את מתכוונת הכול?"

הבטתי בו ונשמתי עמוק, הייתי צריכה להסביר זאת "הוא יודע על כול הערפדים, אנשי הזאב וכל העולם שלנו."

לאיתן לקח כמה דקות ארוכות לאכל את מה שאמרתי ולאחר מכן הוא שאל "איך הוא יודע."

שיחקתי עם אצבעותיי ושלחתי לעברו חיוך קפוץ "אני לא יודעת, הוא אמר שהוא יגיע ויספר לי."

הוא צמצם את עיניו לעברי "ומה עם זה?"

ניסיתי לנשום נשימות עמוקות ולענות לו ברוגע "כן, והוא לא הגיע לכאן עדיין."

"ולמה את כל כך לחוצה?" הוא שאל.

"כי הוא עדיין לא כאן!" ניסיתי להזכיר לעצמי שהוא לא אשם בעניין ושלצרוח אליו לא יועיל לאף אחד.

"אורי, את יכולה להירגע, את עומדת לשבור את הכוס." איתן הביט לעבר בכוס בידי שעמדה להיסדק בקרוב ושחררתי את האחיזה והתיישבתי.

ניסיתי לנשום עמוק ולהתנצל.

"את צריכה שאהיה כאן?" הוא שאל בתשומת לב.

לקחתי את הצלחת לידי והנדתי בראשי "לא, אני אהיה בסדר."

BalanceWhere stories live. Discover now