𝑀𝑖 𝑠𝑎𝑙𝑣𝑎𝑑𝑜𝑟

הקדמה

אני כרגע מסתובבת ברחוב,
וכולם מסתכלים עליי.
אני עוברת בין אנשים ויש אנשים שמסתכלים בזווית עין רעה.
זה לא כיף להיות יתומה.
זה לא כיף ללכת ברחוב ולחטט בזבל לאכול!
זה לא כיף שאת צריכה לגנוב כסף.
זה לא כיף שאת מסריחה עם אותם בגדים! .
אך ככה החיים.
אני מתהלכת ברחוב והבטן מקרקרת.
אני מתקדמת לחניון הקרוב ביותר שכרגע אני נמצאת, נכנסת לחניון, לא מעניין אותי מה מחשבם של אנשים, הרחתי ריחות נעימים וניחשתי שזה המבוגר, המאכל האהוב עליי.
התקדמתי למסעדה הזאת, אך אין לי כסף ואני לא יודעת מה לעשות.
התקדמתי בצעדיים קטנים רואה ארנק של משהו על הדלפק, באתי לקחת את אותו הארנק, אך משהו תפס ביידי?
"שחרר!" אמרתי והוא שיחרר את אחיזתו ביידי, ומהר ברחתי, ברחתי לאן שהרגליים לקחו אותי.

לא שמתי לב איפה אני
ואני כבר מסתובבת בין מותגים, למשל אדידס, כל מיני...
נאבדתי בקניון שוב פעם, כן זה קרה לי פעם אחת.
נכנסתי לתוך חנות ורצתי לקופאית, "סליחה מאיפה יוצאים?" שאלתי והיא בחנה אותי, "למצד שמאל תמשיכי ישר יש מעליות, תלחצי על קומה 0 קרקע וזהו." היא אמרה וחייכה?
לפחות יש בעולם אנשים חמודים.
"תודה" הודתי לה ויצאתי מהר לעבר המעליות.
ומבלי ששמתי לב נתקלתי בגבר
"סליחה ביי" אמרתי קמה מהר ובאה לרוץ אך הוא תפס את יידי, הסתכלתי על האיש במבט של תעזוב אותי וקלטתי שזה אותו איש מאותו מסעדה.
"מה אתה רוצה?!" שאלתי בעצבים ובקרירות, "איפה את גרה?" הנער שנראה בן 20 לחייו שאל "מה אכפת לך!" אמרתי ומהר שחררתי את היד רצה למעליות ולוחצת בכפתורים, ובמזלי המעלית הגיעה ולחצתי על קומה אפס קרקע.

יצאתי מהחניון, שאין לי לאן ללכת, את האמת לא מזמן ראיתי בית נטוש, אני יכולה נראלי לגור שם בנתיים.
זכרתי איפה זה ורצתי מהר, לא אכלתי צהריים ואני רעבה.
הלכתי לזבל וכן מצאתי כל מיני שאריות של לחם.
לאחר שאכלתי כמה שיותר כדי שהקיבה תהיה מלאה, הלכתי לאותו בית הנטוש.

הגעתי לבית הזה ונכנסתי לתוכו, ראיתי שם ספה זרוקה זה כבר טוב לפחות אני לא אשן על קרש.
סידרתי קצת את הספה וראיתי מן סדין זרוק לו בצד, לקחתי את הסדין בתור שמיכה, וכך ישנתי.
באתי לעצום את עייני ושמעתי רעשים!.
זה הפחיד אותי מאוד מאוד אני עוברת
טראומה גדולה אני מפחדת מכל דבר ורגישה.
כן החיים שלי לא היו קליים, שמעתי את הרעשים מתקרבים הנה, וזה הכניס אותי לחרדה עוד יותר.
הסתתרתי מאחוריי הספה, וראיתי משהו שנותן אור?מה זה?
האיש התקרב נראלי שזה איש ואני לא מאמינה למראה עייני הוא עקב אחריי!!!
"מי אתה?!!" יצאתי מאותו מקום וצעקתי על אותו הגבר,
"תרגעי לא באתי לעשות לך כלום" הוא אמר והתקרב אבל אני צעדתי אחורה, לא נותנת לו את האפשרות להתקרב אליי, "מה שמך?!" שאלתי בכעס משפילה את ראשי כמו תמיד.
"קוראים לי ג׳ואל" הוא אמר והמשיך
"ג׳ואל פימנטל"