𝑀𝑖 𝑠𝑎𝑙𝑣𝑎𝑑𝑜𝑟

•פרק 16 - הנשיקה•

כעבור יומיים~

°נ.מ אריק°
"ישמן תזיז תתחת שלך!" צעקתי מנענע את כריס, ישן כמו דוב קואלה, "מההה!!!" צעק וסיבב את ראשו לצד השני "נאחר רק בגללך לטיסה!" צעקתי מנסה להפיל אותו מהמיטה מה שגרם לי שאני אפול במקומו, "פח דביל" אמר וצחק "מצחיק אותך! יופי קום ותתקלח כבר עוד שעה אנחנו צריכים להיות על המטוס!" אמרתי בשוק מסתכל על השעון "קדימה דוב קדימה!" אמרתי מושך את הרגל שלו "היי תיזהר!" אמר בקול ישנוני "אני לא מרחם!" אמרתי "וואי חכה שאני קם איזה מכות תקבל וואי כדי לך לברוח!" אמר באיום "לא רוצה ולא רוצה!" אהבתי את זה שאני רב עם כריס, כיף לי להיות בחברתו, הוא גורם לי לחייך ולצחוק כל פעם מחדש, הוא כמו אח יקר בשבילי, הוא תמיד היה שם מתי שהייתי צריך, ואני מאוד מעריך אותו הוא אחי הגדול.
"ביי!" צעקתי ומשכתי לו עוד פעם ברגל שהוא נפל כבר מהמיטה ושמעו בום ואני רק צחקתי בקול.
"וואי אריק וואי!!" הוא אמר וקם מהר יצאתי מהחדר בורח כמה שיכול.
"חסמין אני לא פה!" נכנסתי לחדר של חסמין סוגר את הדלת ומהר נכנס לארון בגדים שלה, שדרך אגב יש להם ריח מאוד טוב!
(רק אריק יחשוב על דברים כאלה😂 - הערת כתובת)
"א-ריק?" היא שאלה ובום הדלת נפתחה.
"איפה הוא?!!" שאל כריס מחזיק כרית בידו "מי?" שאלה "נו אריק!" הוא אמר ושמעתי שפתח את אחד החדרים, "הוא לא פה ואתה מפריע לי להתארגן חצוף!" צעקה עליו ובתוך תוכי הודתי לה כל כך!.
"טוב אני הולך" אמר ונראלי שהוא הלך, שמעתי את הדלת נטרקת ופתחתי את הארון בבום, "שמע ישראל" אמרה חסמין ושמה את ידה על הלב "שמע מה?" שאלתי מבולבל מימה שהיא אמרה "כלום ספר לי מה קרה?" שאלה ביאוש, כן היא צריכה לסבול אותי אני נטל על כולם.
"מה כולה רציתי להעיר אותו! זה לא פשע!" אמרתי וכיווצתי את שפתיי.

°נ.מ חסמין°
"מה כולה רציתי להעיר אותו! זה לא פשע!" אמר וכיווץ את שפתיו כמו ילד קטן, "אריק איך הערת אותו?" שאלתי מתוסכלת שאני צריכה להתמודד עם הדבר הזה שפאקינג בן 19 ולא מודע לחייו ומתנהג כמו ילד בן 4!
"יפה מאוד" אמר בציניות "ברצינות?" שאלתי חסרת כוחות "אוקיי צעקתי עליו, משכתי אותו, נפלתי ואז הפלתי אותו, וצעקתי והפלתי וזהו נראלי" נמאס לי, "תהיה בריא" אמרתי מתקדמת למזוודה וסוגרת אותה, "אמן" אמר וחיוך גדול נפרש על פניו, "חסמין!" אמר בקול ילדותי "מה ילד?" שאלתי מרימה את המזוודה ומניחה אותה על הריצפה "אני אוהב אותך את יודעת?!" שאל והתקרב "כן תינוקיי" אמרתי בקרירות "אני מצטער!" אמר והתקדמתי לעברו "אתה מצטער?" שאלתי בחמידות "כןן!!" אמר ורטן כמו ילד קטן.
נתתי לו מכה בראש, "לך לבקש ממנו סליחה עכשיו!" אמרתי והוא בתגובה רק העביר ליטופים על ראשו איפה שהבאתי לו את המכה.
"טוב אמא!" אמר ובא לצאת "רגע!" צעקתי ומהר התקדמתי נותנת לו ביטה לטוסיק "זה עונש ממני ביי" אמרתי צוחקת "מה הטוסיק שלי עשה לך?!" אמר תוך כדי שפותח את הדלת "ביי אריק" אמרתי לו מקווה שיצא "אב- ביי!" קטעתי אותו והוא יצא עם פרצוף כלבלב.