𝑀𝑖 𝑠𝑎𝑙𝑣𝑎𝑑𝑜𝑟

•פרק 7 - הנדנדה•

"אוקיי תקשיבי אל תהיה לחוצה אבל יכול
להיות ש.. "

"ש?! מה?!" אמרתי משתגעת כבר מה הוא רוצה להגיד לי!
"מצאתי את הורייך" מה? מה נראלו!
"לא יכול להיות!" אמרתי שנהר של מים נוזלות מעיניי, "לא לא לא!" צעקתי ורציתי לשבור כל דבר "לא רוצה!" צעקתי ונתתי אגרופים לחזה של ג׳ואל מה שלא הזיז לו בכלל, "זה לא יכול להיות!" אני אומרת וג׳ואל מוחה את דמעותיי ששניינו מסתכלים אחד על השני בעיניים "מה יש את לא רוצה לפגוש את ההורים שלך?" הוא שאל מלטף את ראשי "לא רוצה!" צעקתי ודמעות מתחילות להופיע ושוב נוזלות להן במורד הפנים "היי אני תמיד איתך ולמה את לא רוצה?" הוא שאל ושם את ידו על גבי "הם נטשו אותי הם זרקו אותי נראה לך שבאלי את ההורים האלה?!!" צעקתי עליו את נשמתי "תחשבי על זה" הוא אמר והנהנתי לחיוב, לאחר שיצא על מה שראיתי העפתי אותו למקום אחר בחדר לא שמה לב מה עושה ומבלגנת את כל החדר.

"קומי" שמעתי קול מתוך השינה, ופתחתי את עיניי לאט לאט, ומתגלה ישראל?
"אני יודע מה קרה" הוא אמר "אני מצטער אבל אני תמיד אהיה אח גדול או מה שתצטרכי אני שם" הוא אמר וחייכתי "תודה אח גדול" אמרתי ובאתי לקום אך כאב חד תפס בצווארי ונאנחתי מכאב "את בסדר?!" הוא שאל ועזר לי לקום "כן תודה" אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק ארוך, כי אני לא השאר פה עוד...
התארגנתי לקראת הלימודים התלבשתי שמתי חולצה פשוטה שחורה עם סוודר של אדידס שחור, ומכנס ג׳ינס עם נעליי סניקרס.
"זזנו?!" ישראל שאל והנהנתי לחיוב עם חיוך קטנטן, הוא היחיד שדואג לי כאן אה ומרקוס.

"תצטרכי משהו את יודעת לאן לבוא" מרקוס וישראל אמרו ביחד "אוקיי" אמרתי מחייכת ונכנסת לבניין של התיכון, לכיתה שלי.
"יכול להיות שמצאתי את ההורים שלך.. " נזכרתי במה שג׳ואל אמר וניסתי להדחיק את המחשבה הזאת מראשי.
דמעות מבצבצות בעיניי ואני מנסה להסתירן.
"אאוץ׳" אמרתי לאחר שנפלתי לאחור "מצטער את בסדר?" בחור נאה הושיט את ידו אליי, "כן תודה" אמרתי וחייכתי "ג׳ק" הוא אמר וחייך "חסמין" אמרתי וחייכתי גם "את חדשה אה?" הוא שאל והנהנתי לחיוב "היי את לא זאת שחבר שלי הכיר לנו?" הוא שאל וכן קמרון הבן זונה הזה בלע!.
"כן" אמרתי מגלגלת את עיניי "מצטער שהתנגשתי בך המשך יום טוב" הוא אמר עם חיוך ונפרד הלך לדרכו, וואו זה החיוך הכי יפה שראיתי!.
'ג׳ק...' כל השיעור השם מהדהד לי בראש, לא מצליחה להיות מרוכזת, "טוב יותר לכם עכשיו מתמטיקה להוציא ספרים!" המורה אמרה וכולנו הקשבנו לה, ונכנסו תלמידים חדשים, מכיוון שזה בהקבצות.
"פעם שנייה גלידה?" הסתובבתי למקרה הקול הלא מוכר וג׳ק עם החיוך המושלם עומד מולי, "כנראה" אמרתי והוא התיישב לידי?!!
"יש לך משהו לעשות אחר הצהריים?" הוא שאל וחשבתי עם לענות כן או לא, מצד אחד כן, בגלל מה שקרה עם קמרון אולי הוא אותו דבר בדיוק כמוהו?
ומצד שני לא, כי הוא כל כך חמוד וחתיך שאיי אפשר להגיד לו לא.
"לא אין לי למה?" שאלתי "סתם אולי את רוצה ללכת לאכול גלידה?" הוא שאל והנהנתי לחיוב כל כך מהר שהוא צחק מזה, "מה מצחיק אני אוהבת גלידה, גלידה זה אהבה!" אמרתי והוא המשיך לצחוק "שקט בכיתה!" המורה למתמטיקה אמרה וחזרנו להיות מרוכזים בשיעור, רק שאני פחות או יותר הקשבתי.