𝑀𝑖 𝑠𝑎𝑙𝑣𝑎𝑑𝑜𝑟

•פרק 6 - כריס?•

' השיר סתם כי אני אוהבת למי שיש בטלפון שלה תוכל לשמוע ולקרוא מציעה לכן/ם😁'

"מי אתה?" שאלתי שהפנה את מבטו לצד ולא יכולתי לראות את פניו, אנחנו מתקדמים ליציאה של הבית ספר, "אני..."

*****************
מכירים את זה שאתה חייב לקום לבית ספר אבל אתה כל כך עייף שאפילו שהשעון בוקר מצלצל אתם זורקים אותו לכיוון השני?
אז זה מה שקרה לי, המשכתי לישון, ואז נזכרתי שאין זמן, קמתי מתיישבת ותמונות עלו למוחי מאמש.
מישהו ניסה לאנוס אותי מה שמו? קמרון!!!
זה שמו, זכרתי, ומי הציל אותי, וואו הוא חתיך.
התמונות עולות למוחי ודמעה בוגדנית יורדת במורד פניי, "חסמין אני אומ-!" שמעתי משהו מתקרב ומהר מחיתי את הדמעות, "מה קרה?!" ישראל נכנס וסגר את הדלת מתיישב על צד המיטה, "כלום" אני אומרת ומביטה בחלל הריק, "את בוכה מה זה כלום!" הוא אמר גורם לי לגחח, "צודק קרה" אמרתי "ג׳ואל קרא לך מלא פעמיים ולא התעוררת אז הוא שלח אותי אבל אני רואה שאת על סף דמעות" הוא אומר ואני מתחילה להתפרק על צווארו והוא מניח את ידו על גבי ומעביר אותה בסיבובים מעגלים.
"חסמין אני רוצה לדעת מה קרה" הוא אמר ולא יכולתי להוציא הגה מהפה, "חסמין" הוא אומר ואני לא עונה.
אני לא יכולה אני אשכרה נאנסתי עם לא הילד שהציל אותי, 'סהכ הצלתי אותך' זכרתי את המילים האלו בראשי, זה היה אמש, לאחר שהוא הביא אותי הביתה ודאג לי כל כך, אך לא רציתי שיכנס ואז ישאלו כל מיני שאלות שאין סיבה לחשוד, "הלו חסמין!" הוא אמר ששם לב שאני בבועת מחשבות, "כן?" שאלתי והסתכלתי לתוך עיניו של ישראל שמשדרות מבט מודאג, "מה קרה למה בכית?את רוצה לספר לי?" הוא שאל ולא כל כך ידעתי עם אני יכולה לסמוך עליו, אז אמרתי את האמת, "אני לא יודעת עם אני יכולה לסמוך עלייך" אמרתי והוא הנהן לחיוב, "את תמיד יכולה לסמוך עליי" הוא אמר ושם את ידו על רגלי, חייכתי אליו, זה יפה מצידו שככה הוא נותן לי לסמוך עליו לא כל אחד נותן את התחושה שאפשר לסמוך אחד על השני.
"תבטיח לי שאחרי שאספר לך אתה לא עושה עם זה כלום" אמרתי "אני לא יכול להבטיח לך עם זה מדובר במקרה חמור" הוא אמר "תבטיח!" אמרתי והרמתי את הגבות, "מבטיח! ונשבע!" הוא אמר וצחקתי מיזה שעצר במילה מבטיח ומהר המשיך לנשבע זה נקרה טימטום.
"אוקיי שסיימתי בית ספר, איזה ילד שהכרתי דיבר איתי, התחלנו לפתוח שיחה של שאלות כל אחד שאל תשני ובקיצור התקדמנו למקום שלא זיהתי ולא הכרתי קודם" אמרתי ובלעתי את רוקי וישראל מחכה שאפתח את פי, "למקום ההוא קוראים מחששה" אמרתי ועיניו נפערו "לא לא לא למה נכנסת לשם?!" הוא אמר והסתכל על פניי, "שתהיה בריאה" הוא אמר "אמן" אמרתי וצחקתי והוא נשאר רציני.
"נכנסנו והוא הכיר לי את חבריו, הוא התנהג אליי דיי סבבה יחסית לגברים אחרים שאומרים כוסית נשבע אני זה וזה.. ואחריי זה הוא אמר לי אני רוצה להראות לך עוד מקום" אמרתי נזכרת בכל דבר ודבר, ודמעה זולגת מפניי, "הוא לקח אותי בכוח לשירותים, אני לא חושבת שמשהו שם לב לקיומי, הוא התחיל להסיר את חולצתי ולאט לאט העניינים התגלגלו, והגיע למצב שהוא בא להסיר את הבוקסר שלו, עצמתי את עיניי ובאותו הזמן מישהו כבר הציל אותי" אמרתי וחייכתי נזכרת באותו הגבר שהציל אותי, הוא בשבילי האביר על סוס לבן!
"וואו את יודעת מי זה?" הוא שאל "מי האונס?" שאלתי והוא הנהן לחיוב "שמו קמרון" אמרתי והוא הסתכל עליי בשוק "קמרון קמרון?!" הוא אמר ואני חושבת שהוא בספק של אמר ושאל, "קמרון לי!!!" הוא אמר "אני לא מאמין איזה בן ז-!" הוא בא להמשיך אך קטעתי אותו "דבר ראשון שתוק ואני צריכה להתארגן" אמרתי קמה מסתכלת בשעון ונדהמת "קום קום קום צא!!!!" אמרתי והוא עוד שניה נפל "מה קרה אישה את במחזור!!" הוא אמר וצחקתי דביל, "יש לי לימודים צ׳או צ׳או" אמרתי וטרקתי תדלת, נכנסת מהר לשירותים עושה את צרכיי וחוזרת לארון בגדיי.
לבשתי חולצה מסריגה כזאת ולבשתי את מכנסיי הג׳ינס השחורים שלי עם נעליי האולסטאר הלבנות שלי.
ענדתי שרשראות, ותשעון שישראל דאג להביא לי יותר נכון קנה לי.
פיזרתי את שערי מהגומיה השחורה שלי והנחתי את הגומיה על ידי, הלכתי למגירה פתחתי אותה מגלה שקית?
נכון!! זאת השקית שאני הבאתי!!
בתוך כל השקית נמצאות הזיכרונות שלי, לקחתי את השקית מחזיקה בידי ובאה לפתוח "חסמין אין זמן!!" שמעתי את ישראל קורא לי מלמטה, החלטתי מהר להחזיר ושאני אסיים בית ספר אני אבדוק מה יש בפנים.
הרבה זמן לא זכרתי מה היה בפנים.