𝑀𝑖 𝑠𝑎𝑙𝑣𝑎𝑑𝑜𝑟

•פרק 4 - מרקוס•

•בתמונה למעלה זה מרקוס - חבר של ישראל)

"חסמין?!!" ראיתי עוד בחור ועוד ועוד ו...
נפלתי חסרת הכרה הדבר האחרון שראיתי זה שיער מתולתל ונכנסתי לחלום שחור......

התעוררתי בחדר שמכשירים לידי ואני נכנסת לפאניקה, מה אני עושה פה?
"אני רואה שהתעוררת" אחד הרופא אמר ונכנס, רגע!
מה רופא מה קרה לי?!
"מה קרה לי" שאלתי וקמתי לישיבה, "לא תנוחי" הוא אמר וחזרתי לאותה תנוחה, "את כנראה נפלת וקיבלת מכה" הוא אמר והנהנתי לחיוב "טוב חמודה חבר שלך מחכה לך בחוץ אני יכניס אותו" הוא אמר , מה אין לי חבר!

°נ.מ ג׳ואל°
"היא התעוררה אתה רשאי להיכנס" הוא אמר והנהנתי לחיוב מהר מתקדם לדלת "רגע!" אותו רופא אמר והתקדם אליי, "יכול להיות שהיא תשאל אותך עם היא נפלה וקיבלה מכה, תגיד לה כן" הוא אמר ולא הבנתי למה לשקר לה "אבל זה לא נכון" אמרתי והוא נגע בכתפי, "תקשיב היא חזתה חוויה מהילדות שדי כואבת לה, לא ידוע כל כך מה חזר לה איזה חיזיון, אבל תנסה שהיא תדע לבד, אסור ללחוץ עלייה, כמו שעכשיו שיחקתם כדורגל, תיזהר, זה יחזור לבד הזיכרון" הוא אמר ויכולתי להבין עכשיו שהיא חו-לה במחלת הז-יכרון!!!
זה נורא!
היא זוכרת אותי?!
היא זוכרת שהבאתי אותה לביתי,
הודתי לאותו רופא ונכנסתי לחדרה, רואה אותה שכובה על המיטה ועינייה עצומות.
התקדמתי לכיוונה שם את ידי על ידה, הסתכלתי על היד שלה ומבלי ששמתי לב הרגשתי מבט נועץ בי וידעתי שזאת היא.
"את ערה?" שאלתי וחייכתי, "את זוכרת מי אני?" שאלתי "כן אתה ג׳ואל" היא אמרה וחייכה וחיוכי גדל, "ג׳ואל פימנטל" היא אמרה וחיוכי עוד יותר גדל.

°נ.מ חסמין°
"את זוכרת מי אני?" הוא שאל "כן אתה ג׳ואל" אמרתי וחייכתי וראיתי את חיוכו נמרח על פרצופו, "ג׳ואל פימנטל" אמרתי והוא וחיוכו גדל עד האוזן שלו.
"זה נכון שקיבלתי מכה?" אמרתי והסתכלתי לתוך עיניו שמשדרות דאגה?
"כן זה נכון" הוא אמר והסתכל לכיוון מטה, "תקשיבי שתרגישי יותר טוב אני הראה לך את הלהקה שלי, אני בטוח שאת מחכה לראות אותם" הוא אמר וכל כך התרגשתי!
ג׳ואל הספיק להראות לי אותם וקנה לי גם טלפון מאוד נחמד, הוא כל כך מתחשב וחמוד, סהכ ידיד טוב שלי.
מאחר והוא פתח לי אינסטגרם, אבל ברור שהוא לא מרשה לי לעלות תמונות ולא לכתוב תשם שלי, לפחות לעקוב אחריי אנשים ולהתעדכן.
"גברת הוייר" אחת הרופאות נכנסה לחדר, קוטעת את השיחה שלנו, "את יכול להשתחרר עכשיו רק למלא טפסים" היא אמרה וחייכה, "תודה רבה" ג׳ואל אמר והיא קרצה לו, זה חסר כבוד!.

לאחר סיימנו למלא טפסים יצאנו לבחוץ וג׳ואל הוביל אותי איתו, "כנסי" הוא אמר ופתח את הרכב?
"אתה נוהג?" שאלתי מבולבלת "רק במקרים כמו שלך כן" הוא אמר ופתח לי את דלת הרכב, ג׳נטלמן.
הודתי לו והוא התחיל בנסיעה....

"בנים היא חייה ונושמת!" ג׳וטל צעק שפתח את דלת הבית, מיד גבריאל רץ וחיבק אותי, איך אשכח אותם איך?!
"מזל!" גבריאל אמר וחיזק את אחיזתו, החזרתי לו חיבוק חם "שלום פרינסס את בסדר?" ישראל ירד מלמעלה עם ילד?
"כן תודה" אמרתי והרגשתי יותר מקובלת כאן, כיאלו לא תהרגשה הזאת שמזניחים אותך, הרגשה טובה.
"מי אתה?" שאלתי את הנער שהיה ליד ישראל "חבר של ישראל, מרקוס" הוא אמר והנהנתי לחיוב.
"מרקוס בנתיים תביא לחסמין לשתות משהו" ישראל אמר לחברו והתקדמתי אחריו למטבח.

°נ.מ ישראל°
"מה קרה?" שאלתי שראיתי שאנחנו מתרחקים "תקשיבו היא חולה במחלת הזיכרון תנסו לא ללחוץ עליה זה יפגע בה יותר" ג׳ואל אמר והנהנו לחיוב, "בואו נחזור מהר לפניי שמרקוס יגיד איזה משהו , תקחו אותה אני אקח את מרקוס ואדבר איתו" אמרתי וזה מה שעשינו, חזרנו וראינו אותם צוחקים?
אוקיי...
"חזרנו!" גבריאל צעק והתקדם לחסמין "חסמין אני רוצה להגיד לך משהו בואי רגע" גבריאל אמר לחסמין ולקח את ידה, "מרקוס תקשיב רגע, חסמין חולה במחלה הזיכרון תנסה כמה שיותר לא ללחוץ עלייה או להכניס אותה לפאניקה" אמרתי "בסדר גמור" הוא אמר וחייך וטפחתי על גבו "אני צריך לחזור" הוא אמר "טוב ביי אחשלי" אמרתי והוא החזיר לי ניפנוף ויצא מדלת הבית.

°נ.מ חסמין°
"בואי תעלי לישון" ג׳ואל עזר לי לעלות למעלה למרות שלא הייתי צריכה את עזרתו אך התעקש, "שני" הוא אמר וסגר את הדלת ושממה נפלה על החדר, זה ניראה חשוד, שאלתי את עצמי.
פתחתי את הטלפון נכנסת לאינסטגרם, ומי שמופיע לי שם זה רק cnco הלהקה שג׳ואל מדבר עלייה.
התעדכנתי קצת בדברים והחלטתי ללכת לישון, לא מאמינה שמחר מתחילה לימודים.
כבר קנו לי את כל הציוד הנדרש ואני כל כך מודה לג׳ואל.
הנחתי את ראשי על הכרית הרכה, עוצמת את עיניי ומנסה לישון.
והינה השעה 2 ולא מצליחה לישון מתגלגלת מצד לצד ולא נרדמת.
השעה שלוש לפנות בוקר,
התקדמתי לחדר של ג׳ואל או שלא.
נראלי הלך לגבריאל אבל מחר יש לו לימודים אני יפריע לו?
ירדתי לכיוון המדרגות עושה את צעדי למטבח, "למה את ערה?" לא הצלחתי לזהות את הקול, הסתובבתי הצידה מגלה לפניי את מרקוס? מרקוס?
"למה אתה ער?" שאלתי אותו בדיוק את אותה השאלה, "לא מצליח לישון ואת?" הוא אמר "גם" אמרתי ומזגתי כוס מים, "והסיבה האמיתית" הוא אמר וחיכה שיענה "מחר לימודים קצת במתח בחיים שלי לא הייתי בתיכון" אמרתי והוא התקרב, "אל תדאגי הכל יעבור לך חלק את תכירי חברות אהיה לך כיף, חוץ מיזה שהמורים חופרים!" הוא אמר וצחקנו, "תודה" אמרתי "אין צורך שתודי לי" הוא אמר והנהנתי לחיוב, "ועכשיו את חושבת שוב איך אני ארדם? אז הינה הפיתרון אני יעזור לך בואי" הוא אמר, מה זה הוא קרא אותי כמו ספר פתוח!!!
"ת-ודה" אמרתי מגמגמת.
"אל תודי לי" הוא אמר ועלינו לחדר שלי.
הוא נכנס סגר את הדלת ונכנסתי מתחת לפוך והוא אחריי, בחיים שלי לא הייתי במצב עם בן באותו מיטה, אבל אני לא מרגישה הרגשה מוזרה לא כלום, למה?
כי לא חוויתי את זה אף פעם.
הוא חיבק אותי אני לא יודעת עם להגיד חיבק אבל סוג של שם את ידו על מותניי בתנוחה חיבוק.
"לכי לישון אל תחשבי על כלום" הוא אמר וכל כך הודתי לו בליבי, וכך נרדמתי עד הבוקר...

°נ.מ ג׳ואל°
התעוררתי, ושמתי לב שהשעה 6:46 אני לא העיר את חסמין עכשיו, גם ככה הבית ספר קרוב לבית, אני העיר אותה עוד מאט?
החלטתי להעיר אותה עכשיו אולי יקח לה מלא זמן להתארגן.
התהלכתי במסדרונות עולה קומה אחת יש לי שתיי קומות ושם חסמין.
התקדמתי לכיוון הדלת שלה מסובב תידית ונכנס בשקט, "חסמין" אמרתי וניערתי אותהצעקתי ביותר קול רם, הרגשתי שיש משהו מתחת לשמיכה?
"חס-!" השם של חסמין נתקע לי היא כרגע ישנה איתו, אני לא מאמין!

עם מי חסמין ישנה?
ולמה הוא לא האמין דווקא הוא?
נגלה בפרק הבא❤
אני מאוד מצטערת שאני לא מעלה פרקים באמת אני עמוסה מאוד, יש לי מלא מבחנים, ולפחות מחר יש לי שניי מבחנים ענקיים, אני מנסה כמה שיותר לעלות ואני אנסה לא מבטיחה כלום❤😔
(החלפתי את דמותה של חסמין סורי לא מחליפה יותר:)💓