פגישת מחזור

פרק 3 - דניאל

פרק 3- דניאל

קפאתי במקומי ובהיתי במרקע הטלוויזיה בחדר ההלבשה.

סופיה?

מהדורת החדשות היא המקום האחרון שבו ציפיתי לראות אותה. אבל זאת היא, הבחורה שחשבתי שיום אחד תהיה אשתי. היא נראתה קשוחה יותר. השיער הבהיר היה חלק כמו קרש והקנה לפניה מראה חד יותר. משקפיה קטנים יותר, ומבטה חדר למצלמה. היא נראתה כמו אשת קרח. עשר השנים האחרונות הקשיחו אותה? או שזה האירועים אחרי מסיבת הסיום? האם זה שינה אותה בדיוק כמו שזה שינה אותי?

לא הייתי מסוגל להסתכל עליה ולא הצלחתי להסב מבט. עשר שנים של הדחקה רגשית התפוצצו ברגע אחד כאילו העבירו את הלב שלי במטחנה. זה כאב בדיוק כמו אז כשהבנתי מה עשינו. כשגיליתי מה היא עשתה. כשעיכלתי את העובדה שהכל נגמר בגלל טעות אחת שלנו. כשסיפרו לי שהיא אף פעם לא תחזור.

הייתי סולח לה אם היא הייתה חוזרת? היא הייתה סולחת לי?

כנראה שלא. מה שעשינו באותו הערב היה בלתי נסלח. כל אחד מאיתנו פגע ונפגע במעגל ארור. זה לא היה אמור לקרות בשום תסריט.

"היי, פיזיקאי," קולו של ג'ונתן נשמע מאחוריי, "מצאת לך מטרה חדשה להתביית עליה. הדוגמניות כבר לא מספיק חכמות בשבילך, החלטת להתקדם לעורכות דין."

"מה?" לא התעמקתי בדבריו. המבט שלי היה עדיין ממוקד בשפתיים המלאות של סופיה שלא הפסיקו לזוז בזמן שהיא דיברה עם הכתב.

"תיזהר מעורכות דין," מייקל הוסיף ונעמד לצידי, "בסוף אתה תישאר עירום. אחת כמוה תחתים אותך על חוזה לפני הנשיקה, ותרוקן אותך אחריה. ואני לא מתכוון במובן הטוב."

הוא לא ידע כמה הוא צודק הפעם.

"לא הכוסית הזאת, היא מיוחדת," ג'ונתן המשיך לצעוק מהספסל האחורי.

התנתקתי בכוח מהתמונות על המסך והסתובבתי אליו. "מה אתה יודע עליה?" קולי יצא קשוח מדי, כמעט מאשים. זו הייתה שאלה מיותרת. עדיף היה לדעת עליה כמה שפחות. זו הייתה דרך הפעולה שלי מאז שהיא ברחה ממיזורי, והיא עבדה לא רע במשך עשר שנים.

ג'ונתן הפסיק להתלבש כאילו הנושא דורש את כל כושר הריכוז שלו. "היא הראתה לחבר שופטים לבן כמה הם גזעניים. היא הושיבה על הדוכן בחור שחור אחר, וכולם באולם היו בטוחים שהוא הפושע," ג'ונתן אמר בכעס, כובד משקל הגזענות ישב גם על הכתפיים השחורות שלו. "הגיע הזמן שהם יתחילו להבדיל בינינו."

חייכתי. כן, זאת בהחלט סופיה. תמיד היו לה שיטות להשיג את הניצחון שלה. *

"בייב, את מבינה שלא תנצחי אותי בכדורסל." כדררתי את הכדור וקלעתי לסל ממרחק אמצע מגרש.

"אל תהייה בטוח." היא חטפה את הכדור בידיה העדינות וחיבקה אותו אל גופה, מוחצת אותו נגד שדיה. "אני אף פעם לא מפסידה." היא חייכה את החיוך הנדיר שלה.