פגישת מחזור

פרק 23 - תום

פרק 23 - תום

"שון?" קראתי בהפתעה, לא ידעתי מתי הוא הגיע לכאן ועד כמה הוא הצליח לראות, וזה הפחיד אותי.

דניאל העביר מבט מהיר ממני לשון והסתלק בלי לומר מילה, לא היה לי עוד מה להגיד לו, למען האמת אמרתי לו את כל מה שרציתי, אבל לגבר שעמד מולי, היה לי הרבה מה להסביר, קיוויתי רק שהוא יתן לי את ההזדמנות.

הוא עמד שם והמשיך להביט בי באותו מבט כועס וזועם. הוא הסתובב ללכת, אבל ממש לא התכוונתי לאפשר לו. לא הייתי מוכן שהוא ילך מבלי לתת לי להסביר לו ולקוות שלא יעזוב אותי, הוא היה רגיש ופגיע, לא היה צריך לנחש זאת, רוב הזמן הוא טרח להראות לי את רגשותיו ואף להקצין אותם.

זכרון הפרידה שלנו בעקבות ויכוח שהתפוצץ עדיין בער בי, לקח לי זמן רב להחזירו לזרועתיי. עברנו יחד עליות ומורדות, אך לא התכוונתי לשחרר אותו ממני, הוא היה האדם שאהבתי בכל ליבי, האדם שאיתו רציתי להמשיך לבלות את שארית חיי.

"שון, חכ-" משכתי אותו בחזרה אליי.

הוא ניער את ידי משלו והסתובב להביט בי. "אני רק הלכתי לכמה דקות, כי לא הייתי מסוגל לשמוע על החבר שלך, שדרך אגב, ברור לגמרי שעדיין יש לך רגשות כלפיו, אתה באמת עומד להכחיש את זה?" הוא שאל בכעס.

"לא, אין לי רגשות אליו, רק דיברנו." ניסיתי לשכנע אותו.

נראה היה שהוא חש את הכאב שחשתי אני, אך עדיין הוא סירב להאמין לי. "זה לא נראה ככה," הוא האשים.

"דניאל חשוב לי, כן, הוא היה החבר הכי טוב שלי," הודיתי, "והיתה תקופה ארוכה בחיי שאהבתי אותו והייתי בטוח שלעולם לא אוכל לאהוב מישהו אחר, גם כשהוא התנהג אליי בצורה הכי מזעזעת שקיימת המשכתי לאהוב אותו, גם כשהייתי במקום הכי נורא בחיי."

הוא התרחק ממני, המילים שלי פגעו בו כפי שמעולם לא רציתי. האמת הייתה קשה לשמיעה, אך בשביל שהוא יוכל לסלוח לי, הייתי צריך לספר לו הכל, גם מה שרציתי להסתיר ממנו יותר מכול.

"אבל שהגעת לחיי הבנתי שהאהבה שלי כלפיך לא משתווה לאהבה שהייתה לי כלפיו, האהבה שלנו היא אהבה כנה, טהורה ואמיתית, אותה אהבה שלא תלויה בדבר," אמרתי ודמעות עמדו שוב בעיניי.

לא יכולתי לאבד אותו, מהרגע שהוא נכנס לגלריה שלי, הדבר היחיד שרציתי זה שלעולם לא יעזוב.

*

עיניי עצרו על פנים שמעולם לא ראיתי. אם הייתי רואה את הגבר הזה בעבר לא הייתי שוכח אותו, הוא עמד לבדו במעט חשש ולקח את כוס השמפנייה שהמלצרית הציעה לו, הוא צעד בצעדים קטנים ומהוססים והביט סביב, נשך קלות את השפה התחתונה שלו וגרם לי לרצות לעשות את אותו הדבר בדיוק.

הוא ניסה להיטמע בגלריה שלי, אך כל מה שהייתי מסוגל לראות היה אותו, חוסר הנוחות שלו היה מורגש ולמרות זאת הוא המשיך לצעוד קדימה, הוא הביט לעבר הציורים ואחד תפס את תשומת ליבי במיוחד, זה היה ציור שלי שאהבתי מאוד והתלבטתי רבות אם להציגו למכירה.