פגישת מחזור

פרק 4 - תום

פרק 4 - תום

"לא, אני בסדר, אני בסדר." התחננתי, המבט בעיניו היה הדבר האחרון שרציתי לראות, הוא התרחק ממני כאילו הייתי מצורע. לא הייתי מסוגל לחשוב, כאילו העולם עצמו קרס, הייתי צריך להתרחק, הייתי חייב ללכת מכאן, לא הייתי מסוגל לסבול את זה, המבט שלו היה הדבר שפחדתי ממנו יותר מכל.

"אני בסדר, אני בסדר!" שכנעתי אותו שוב ללא הועיל, הוא כבר נעלם והשאיר אותי לבדי.

"תום!" הקול המוכר נשמע מעליי, פקחתי את עיניי למראה העיניים החומות המוכרות שהביטו בי, נאנחתי והתיישבתי על המיטה, הוא אחז בזרועי וסירב לשחרר, השמיכה נפלה וחשפה את חזי העירום.

"הכל בסדר?" הוא שאל והנהנתי חלשות, הוא בחן את פניי שוב והניח את ידו על כתפי "אתה בטוח?" הוא שאל שוב. חייכתי אליו בנחמה ונשענתי לעברו, הוא מעולם לא סירב לקבל אותי לזרועותיו כשהייתי זקוק לכך וכרגע הייתי זקוק לחיבוק המנחם שלו. לא ידעתי מדוע נזכרתי בזיכרון הזה שוב, הלילה ההוא היה הלילה הנורא בחיי ורציתי בכל כוחי לשכוח שהוא אי פעם התקיים. אבל בשנתי הייתי חסר הגנות וזיכרונות אלו מצאו את הפרצה על מנת לערער את עולמי.

שון הניח את ידו על גבי ושפשף בעדינות, הוא התרחק והביט בי. "אתה בטוח שאתה בסדר?"

"אני תמיד בסדר כשאתה כאן," השבתי לו בחיוך והתקרבתי לנשק אותו, אך הוא הניח יד על פי והניד בראשו. "לך תתקלח קודם, אני לא מנשק אותך עד שאתה נקי."

"זה לא מה שחשבת אתמול." הבזקתי חיוך פלרטטני.

"תום!" הוא גער בי ומכה קלות בזרועי החשופה.

שפשתי את זרועי בתגובה והפניתי לעברו מבט עצוב וילדותי, "זה לא נחמד שאתה מכה אותי כך."

הוא הניד בראשו והתרומם מהמיטה. "לך להתקלח, תום, אתה מנהל גלריה, לא ילד קטן, אני הולך להכין לנו משהו לאכול." הוא קם מהמיטה שחלקנו כל יום בשנה האחרונה.

השעה הייתה כבר שמונה, למזלי הרב, הייתי המנהל והבעלים של הגלריה, לכן לוח הזמנים שלי נקבע אך ורק על ידי. לעומתי שון שהיה צריך להגיע לעבודתו מוקדם יותר, נשאר בגללי בבית. זה הפך לשגרה, הוא נשאר יחד איתי ושנינו יצאנו יחד מהבית בכל בוקר.

התקלחתי, התלבשתי והלכתי אחרי ניחוחות האוכל שהגיעו מהמטבח. שון נראה עסוק בבישול, התגנבתי מאחוריו ללא קול, הנחתי את סנטרי על כתפו ועטפתי את זרועותיי סביב מותניו. "בוקר טוב," לחשתי באוזנו.

"בוקר טוב, תום," הוא אמר בנימה רכה וחייך, אך ניער את ידיו ממני. "תעזוב אותי או שהאוכל יישרף."

"אני לא עוזב," סירבתי "אני אקנה לך משהו אחר לאכול." הבטחתי לו והנחתי נשיקה עדינה על צווארו. הוא הצטמרר כנגד מגעי אך למרות זאת המשיך לבקש שאשחרר אותו ואני מצידי התעקשתי שלא אעשה כך.