פרק 8 - תום

307 34 36
                                    

פרק 8 - תום

חייכתי אליה, לא האמנתי שהיא שם, מולי, זו הייתה רייצ'ל.

"מה שלומך?" פניתי לעברה בחיוך.

"אני בסדר גמור, כמה מפתיע לראות אותך, למרות שברור שתהיה פה," היא אמרה בבלבול מעורב בהתרגשות, "איך אתה?"

"גם בסדר גמור," צחקתי במבוכה. "מה שלומך, מה את עושה בימים אלו, התחתנת? יש לך ילדים?"

"אני גרה בישראל, יש לי בעל מקסים ושני ילדים - נעמה בת חמש ואיתן בן שלוש. אני מובילה פרוייקטים בסוכנות היהודית, בגלל זה באתי לפה לכנס - בעיקר כדי ליצור קשרים ולגייס תרומות."

"התרחקת מאוד, אבל טוב לשמוע שאת חיה טוב, אני זוכר שהיית מנגנת, המשכת עם זה?"

"כן, אני מנגנת בהרכב של כלי מיתר בעיר שבה אני גרה. הם כמו המשפחה השניה שלי, ומה איתך?"

"אני אשמח לשמוע את זה, יום אחד כשאגיע לישראל. אני גר בניו-יורק, ויש לי גלריה מדהימה שעושה שיתופי פעולה בין אומנים לצלמים מרחבי העולם."

"זה טוב לשמוע." היא הנהנה בחיוך, "איך החזרה לעיר."

"קצת מבלבלת אותי, האמת." הודתי בפנייה, זה הקל לשתף מישהי ברגשות שלי. על אף שלא היינו קרובים היא ידעה את האמת.

"האמת שגם אני קצת מבולבלת ואני גם לא כל כך יודעת לגבי מחר..." היא ענתה בכנות מפתיעה.

חייכתי אליה באהדה, "זה הגיוני, התרחקנו כל כך במשך השנים, לא חשבתי שלהגיע לכאן שוב יהיה כל כך מערער, אבל זה מה שקרה."

"ממתי אתה כאן? אני פה כבר מתחילת השבוע, בדיוק מסיימת כנס. מזל שלא היה לי זמן לחשוב." היא צחקה.

"האמת שהגעתי לכאן לפני כמה ימים עם ידיד שקפץ על ההזדמנות להתרחק קצת מניו-יורק, הוא החליט שזה רעיון מעולה להגיע לכאן, לא באמת יכולתי לסרב, את נראית קצת מרוחקת, הכול בסדר?"

"תום, אני לא יודעת למה אני משתפת אותך, אבל אני ממש לא יודעת מה לעשות עם הפגישה הזו, כשאני מחליטה שלא לבוא - אני מרגישה שזו החלטה שגויה, כשאני מחליטה שאגיע - אני מתכווצת מבפנים. אתמול בלילה כבר קיבלתי החלטה להגיע, אבל אני לא יודעת איך אעשה את זה לבד, כל כך חבל לי שבעלי לא יכל להצטרף אלי לנסיעה הזו," היא נאנחה.

"אני מתכנן להגיע עם הידיד שלי, אבל תוכלי להצטרף אלינו בשמחה ונלך ביחד לפגישה. לא כזוג, כמובן. פשוט נכנס ביחד ונשמור אחד על השניה."

"תום תודה! זה יהיה נהדר! יהיה לי הרבה יותר קל אם אדע שיש לי עוגן." פניה קרנו בהכרת תודה.

"אני מבין אותך, מעולם לא שיתפתי אף אחד על הלילה ההוא, לא הייתי מסוגל, מפחיד אותי לחשוב מה יקרה אם מישהו ידע על זה. הגעתי לכאן בניגוד לרצוני, אבל ככל שעובר הזמן, אני מתחיל לחשוב שאולי טוב שאני כאן, שאנחנו כאן. אנחנו לא מסוגלים לעבור הלאה מזה, זה עדיין קיים שם, מרתיע אותנו ומפחיד אותנו, אנחנו חייבים להתגבר על זה, אני לא רוצה לתת לעבר שלי להשפיע על העתיד שלי. זה קל יותר, את יודעת, לדבר איתך."

פגישת מחזורWhere stories live. Discover now