פרק 17 - רייצ'ל

231 29 2
                                    

פרק 17 - רייצ'ל

עמדתי מול תום והרגשתי שאני מתרוקנת. בפעם הראשונה בחיי ביטאתי את זה בקול - זה לא היה בגלל רוד, זה היה באשמתי. המשפט שהוצאתי לאור הדהד לי בכל הגוף פנימה. זה היה באשמתי."

תום הסתכל עלי בחוסר הבנה. "אבל רוד שכנע אותנו להשתמש בסמים, רוד התחיל את החגיגה "

"לא, תום. כל אחד עשה את הבחירה שלו. כל אחד מאיתנו בחר לקחת את הגלולה, כל אחד יכל לבחור אם להצטרף או לא," ההכרה ירדה אלי תוך כדי דיבור.

"רוד הוא זה שהביא אותם מלכתחילה!" תום התעקש.

"לא, תום. זו הייתי אני."

*

בלילה שלפני המסיבה לא הצלחתי להרדם. השקית עם הכדורים נחה לה במגרה שליד המיטה שלי, הרגשתי שעוד רגע המגרה מתפוצצת ואני איתה. איך אעשה את זה?

הפסדתי לג'ייקוב בהתערבות וזה היה המחיר - לקחת "משהו טוב", כדבריו, במסיבת הסיום, "להשתחרר פעם אחת, להפוך לבוגרת חופשיה," הוא אמר. לא הרגשתי חופשיה. הרגשתי כלואה בהתחייבות. פחדתי ממה שזה עלול לעשות לי, פחדתי להיות עם זה לבד.

צליל הודעה בקע מהטלפון, השם של רוד על הצג תמיד הרטיט לי את הלב לשבריר שניה. פתחתי את ההודעה "מחר אפטר פרטי אצלי אחרי המסיבה הדפוקה. אבא שלי דואג ללימו."

זו היתה התשובה שלי! איך לא חשבתי על זה קודם? לרוד בטוח יש נסיון עם הדברים האלה. פתחתי את המגירה, היד שלי קצת רעדה כשהוצאתי את השקית. ספרתי חמישה כדורים, יספיק לנו בדיוק. אם כולם סביבי יהיו תחת השפעה, אולי ארגיש פחות רע עם עצמי.

*

לא ידעתי מה תום ראה כשהסתכל עלי, אבל הפנים שלו התחלפו מזעם לחמלה. לקח לו זמן להוציא את המילים מהפה, והוא אמר אותן לאט, כאילו ניסה לשכנע את עצמו תוך כדי דיבור. "את לא אשמה, כמו שאמרת - כל אחד עשה את הבחירות שלו. אולי דווקא זה היה לטובה. אם לא הלילה ההוא, כנראה עדיין הייתי כלוא בגופי ובמוסכמות החברה ולא הייתי מכיר את שון."

ואני? האם הייתי מכירה את כפיר לולא הלילה ההוא? כנראה שלא. כנראה שהייתי נשארת בעיר, הולכת ללמוד משהו ברפואה וממשיכה לעבוד פה עם אבא. לא הייתי מרגישה צורך לברוח כל כך רחוק, להצטרף ברגע האחרון לפרוייקט תגלית ולא הייתי נצמדת שם למדריך הכי ערכי וטהור כדי שינקה אותי מחטאיי. או, כפי שפחדתי להודות אפילו בתוך תוכי פנימה, למדריך הכי חתיך שירחיק ממני את המראה של רוד העירום.

*

ביום החתונה נפל לי האסימון. אני מתחתנת הערב. זה אומר שבלילה, אחרי שיגמר הבלאגן והאורחים ילכו, נשאר רק הוא ואני ואז אני אצטרך... אנחנו נצטרך... לא יכולתי לחשוב על כפיר בצורה כזו. הוא לא דניאל ובטח לא רוד. הוא תמים, הוא כל כך ישר, איך אני יכולה לקלקל אותו ככה? להדביק לו את השרצים שסחבתי על עצמי כל כך הרבה זמן? לא יכולתי לחשוב על מגע, על עירום, על אינטימיות. כל הבוקר הייתי עסוקה בלגרש תמונות מהלילה ההוא. לא יכולתי לתת לזה לקלקל לי.

פגישת מחזורWhere stories live. Discover now