פגישת מחזור

פרק 14 - תום

פרק 14 - תום

לעזאזל! זה היה גרוע יותר מכל תרחיש שדמיינתי לעצמי, האהבה שלי תמיד סיבכה אותי בצרות, האהבה שלי כלפי שון היא זו שגרמה לי להגיע לכאן מלכתחילה. הייתי צריך לשחד את שון במשהו אחר, זה היה יותר מדי מכדי שאוכל להתמודד איתם. המילים שדניאל פלט לעברי החזירו אותי למקומות שמהם ניסיתי לברוח.

*

"אל תגע בי, בחיים יותר אל תגע בי." דניאל התרחק ממני. הדרך בה הביט בי ריסקה לי את הלב. הוא לא ידע? הוא לא הבין שזה הייתי אני מאחוריו, הוא לא הבין שזה הייתי אני שליטפתי את גבו? שזה הייתי אני שפרמתי את מכנסיו וירדתי על ברכיי מולו. שנים התפללתי שיראה את מי שאני באמת, שנים התפללתי שיראה בי יותר מאשר ידיד, שירגיש כלפיי את מה שאני מרגיש כלפיו. הייתי בטוח שעכשיו זה קורה. שבתוך הטירוף של הלילה ההוא אחרי מסיבת הסיום, הוא רוצה גם אותי. הוא יכול לחלק את האהבה שלו גם איתי. אין יותר בית ספר. אין יותר סטיגמות והאשמות. אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו באמת. ביחד.

דניאל לא עצר אותי כשהעברתי את ידי לאורך הבטן הנוקשה שלו כפי שחלמתי. בפעם הראשונה שנגעתי בו הוא התנתק והתקרב להפריד בין רוד וסופיה, אבל אז רוד חזר עם ריצ'ל, ואחרי מספר נשיקות סוערות הוא דחף אותה לכיוון דניאל והחל לנשק את סופיה. דניאל רק עמד שם. הביט בהם מרחוק. הלב שלי יצא אליו, אם הוא מסוגל לתת לסופיה להיות עם רוד הוא לא רוצה אותה. הוא רוצה אותי. הוא התקשח בתוך ידיי לפני דקות ספורות. הוא בדיוק כמוני.

העור החלק שלו עקצץ לכבודי כשנגעתי בו, הוא רצה את זה בדיוק כמוני. הוא לא עצר כשפרמתי שוב את כפתורי מכנסיו, וחשפתי את הזקפה שלו. הזין שלי הזדקר לכבודו, בדיוק כמו שהזין שלו נעמד לכבודי. היינו מתואמים, מושלמים. הוא לא עצר אותי כשליטפתי את איברו ודמיינתי שהלילה הוא יהיה בתוכי. הוא נהנה מזה. הוא חייך. הוא הביט קדימה על רוד שממזמז את סופיה וחייך. לשם שינוי הוא רצה להיות איתי ולא איתה.

הוא לא עצר אותי כשהכנסתי את איברו לפי וטעמתי את אורכו. בהתחלה רק נישקתי את המקום שהעזתי לדמיין רק במקלחת, כשהייתי צריך לפרוק את התחושות הללו. היה לו טעם משגע, זה היה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי. הכנסתי אותו לעומק הגרון ומצצתי את דרכי חזרה. הוא גנח. אז המשכתי לחזור על הפעולה הזו שוב ושוב. מענג אותו עם כל האהבה שחשבתי בלב. דמיינתי איך עוד מעט, ארגיש את כל האורך הזה בתוכי. ממלא אותי. בדיוק כפי שחלמתי. הייתי קרוב להתפוצץ גם מבלי שנגע בי.

אבל אז הוא השפיל את מבטו. ראיתי את רגע ההבנה הזה, מתרחש למול עיניי.

זה היה הדבר הנורא ביותר שיכול היה לקרות.

באותם רגעים חשבתי שאם סכין הייתה מחוררת את ליבי זה היה כואב פחות.

יכולתי לסבול הכול, את זה שהוא לא אהב אותי, לעזאזל הייתי בסדר עם זה שהוא אהב מישהי אחרת. גם אם הוא היה מרוחק, הוא תמיד חזר אליי. הוא היה החבר הכי טוב שלי, הוא היה האדם שידע עליי יותר מכל אחד אחר. האדם שאהבתי יותר מכל, האדם שלמענו הייתי מסוגל לעשות הכל. הוא תמך בי ברגעים שכל כך הייתי זקוק למישהו לצידי, הוא עזר לי להמשיך לחלום בזמן שהרגשתי שהייתי לבדי בעולם ושאף אחד לא הבין אותי.