"היא מתעוררת" שמעתי במעומעם . עיניי החלו להיפקח לאט לאט והרגשתי את גופי כבד . "מ-מים" מילמלתי בקושי מצליחה לפתוח את שפתיי היבשות שנדבקו זו לזו .
עיניי נפקחו מעט ואני רואה את הוריי סביבי . "תמזוג לה מים" נשמע קולה של אימי . היא טבלה את האצבע שלה בכוס מים אחרת שהייתה כמעט וריקה והעבירה אותה על שפתי משחררת אותן מעט ונותנת לי לשתות מים בעוד היא מחזיקה את הכוס .
"איך את מרגישה נסיכה שלי?" שאל אבי עומד מהצד השני של המיטה מחזיק בכף ידי ונושק לה . "בסדר" אמרתי חלושות .
"אנחנו מזמינים אוכל , מה את רוצה לאכול?" שאלה אימי מלטפת את שערי . "אפשר פיצה?" שאלתי בחיוך קטן והיא הנהנה נמרצות מחייכת . היא לקחה את הנייד שלה ויצאה אל מחוץ לחדר כדי להזמין את הפיצה שלי .
"אבא?" אמרתי והוא המהם בשאלה . "מה קרה לי? זה היה התקף חרדה נכון?" שאלתי והוא הנהן ונאנח .
זכרתי שלמדתי את זה בלימודים לתואר , קשיי נשימה - את מרגישה כאילו את עומדת למות ואת נתקפת פאניקה .
הוא רצה להגיד עוד משהו אך הדלת שנפתחה קטעה את דבריו . הבנות נכנסו עם בלונים ואחריהם ג'ייסון , אנבל ודילן . "אתן יודעות שלא ילדתי , נכון?" שאלתי בציניות מסתכלת על הבלונים שהביאו והבנות החלו לצחקק .
הגנבתי מבט אל עבר דילן שהיה נראה כאילו ירדה לו אבן מהלב . חייכתי אליו חיוך קטן וכחכוח גרונה של אנבל גרם לנו להסיט מבט אחד מהשנייה .
"אין לך מושג איך דאגנו לך" אמרה אדיסון "כן , תודה לאל הכל בסדר" אמרה אמילי . הדלת נפתחה ורופא בחלוק לבן נכנס פנימה .
"אני מבקש לצמצם את מספר האנשים בחדר למינימום שניים , אין צורך בכולם כאן" אמר הרופא עומד בכניסה לחדר מחכה שכולם יצאו . דילן יצא גם הוא לא לפניי שסימן לי להתקשר אליו .
כולם יצאו חוץ מאבא שלי ואימי שחזרה עם מגש פיצה . "לאחר שתאכלי תעברי מספר בדיקות ותישארי הלילה להשגחה" אמר הרופא . הנהנתי בהבנה והוא יצא החוצה מותיר אותי ואת הוריי לבד בחדר .
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"איך את?" שאל דילן שוכב לצידי במיטת בית החולים . הוריי הלכו לאחר הבדיקות , כמובן שהם רצו להישאר אך שכנעתי אותם שאין צורך בכך והם אמרו שיגיעו מחר על הבוקר .
"בסדר , קצת מוזר אבל בסדר" אמרתי בוחנת את פניו הדואגות . "אני באמת בסדר" אמרתי מלטפת את הלחי שלו . "איך אתה?" שאלתי רואה שעבר עליו יום קשה . "כשאת בסדר גם אני בסדר" אמר ונשק לראשי .
"דילן , אני יכולה לשאול משהו?" שאלתי והוא הנהן "ברור" אמר מחכה לשמוע את שאלתי . "אנבל אמרה משהו היום אחריי מה שקרה?" שאלתי והוא הניד בראשו . "אני חושב שהיום זה היה היום היחיד שהיא כמעט ולא דיברה בו" אמר ונאנחתי .
אני מרגישה כל כך רע עם עצמי , אחרי שהיא בכתה לי אני הולכת אל החבר שלה ומנשקת אותו . החבר לשעבר לפחות .
אני מרגישה חסרת אונים , כי אני יודעת שאאבד מישהו בצעד הבא שאני יעשה . אם אני יחליט להישאר עם דילן אנבל לא תדבר איתי , אחרי שסוף סוף המתח ביינינו ירד , ואם אחליט לעזוב את דילן , אני אתמוטט , אני לא יכולה בלעדיו , בלי המגע שלו , בלי החיוך השובב , ולהתאפק לא לגעת ברעמת התלתלים שלו כשאני רואה אותו יהיה הדבר הכי קשה שאני יעבור .
גירשתי את המחשבות האלה מראשי , נזכרת שאני כרגע בין זרועותיו שעוטפות אותי . "אני אוהבת אותך" פלטתי מפי בלי לחשוב "אני אוהב אותך" החזיר ונשק לשפתיי .
"עכשיו בואי נלך לישון" אמר מלטף את פניי . הנהנתי בהסכמה עוצמת את עיניי ונופלת אל תוך שינה ארוכה .
///תהנו🥵🥵
YOU ARE READING
Between twins
Teen Fiction/גמור/ /הושלם/ דניאלה ואנבל , תאומות שהכי שונות אחת מהשנייה , ביופי ובאופי . האחת עדינה , שקטה , ביישנית וחסרת ביטחון , והשנייה , חיית מסיבות , מקובלת מלאה בחברים ומלאה בביטחון עצמי . השתיים בנות להורים עשירים , כך שכסף לא חסר להן . מה יקרה שהוא יגי...
