פרק 25

568 30 8
                                    

ישבתי על הכיסא בזמן שהאחות מחפשת וריד בזרוע שלי .

אנבל ניסתה להתאבד והדמעות לא מפסיקות לרדת , במיוחד כשאני יודעת שאני אשמה במה שהיא מרגישה .

במזל ג'ייסון מצא אותה והזמין במהירות אמבולנס , אך היא איבדה הרבה דם והיא זקוקה לתרומה .

"מצאתי" מלמלה האחות . היא חיטאה צמר גפן והעבירה אותו על גבי המקום ודקרה אותי .

אני יושבת על הכיסא במשך דקות ספורות בזמן שהאחות שואבת שתי מנות דם מגופי .

כל כך כואב לי , אני מרגישה כל כך רע , ואני מקללת את עצמי בכל קללה אפשרית שקיימת , הכל באשמתי וכולם יודעים את זה , וההייתי אגואיסטית בכל צורה אפשרית , חשבתי על עצמי ולא על איך היא שהיא מרגישה .

האחות הגישה לי קרטון מיץ תפוזים ויצאה מהחדר עם שתי מנות דם .

שתיתי שלוק מהמיץ וקמתי במהירות מהכיסא חוטפת סחרחורת ומתיישבת חזרה על הכיסא באותה המהירות .

הדמעות ירדו מעיניי ללא שליטה .

קמתי בזהירות מהכיסא ויצאתי לאט לאט החוצה רואה את משפחתי המתוחה מחכה מחוץ לדלת של הטיפול נמרץ לא שמים לב לכך שיצאתי מהחדרון .

התחלתי להתקדם בשקט אל קצה המסדרון ומשם יצאתי מהמחלקה נעזרת מעט בקיר .

יצאתי מבית החולים עוצרת את המונית הראשונה שאני רואה , נותנת לנהג את הכתובת ונוסעת הביתה .

שילמתי לנהג המונית את סכום הכסף שביקש ויצאתי מהמונית מרגישה קצת יותר טוב .

נכנסתי הביתה רואה שהוא ריק , אף אחד לא נמצא . עליתי לחדר שלי נכנסת אל חדר המקלחת מביטה במראה בכאב שעוטף את גופי והדמעות ממשיכות לרדת .

הכאב שהיא מרגישה חודר בעצמותיי .
אני לא מסוגלת עוד לחשוב , אני פשוט לא מסוגלת .

אני נכנסת בחזרה לחדר , פותחת את הארון שלי ומוציאה משם צעיף . אני קושרת אותו מסביב לכף ידי ונכנסת חזרה אל תוך חדר המקלחת .

אני עומדת מול הכיור .

אני מנסה להביט בעצמי אך בכל פעם שאני תופסת את עיניי אני משפילה את מבטי , לא מסוגלת להביט בעצמי .

אני נגעלת מעצמי . אני מרגישה מלוכלכת , צמרמורות עוברות בגופי בכל מחשבה ומחשבה ששמתרוצצת בראשי .

כל כך כואב לי , אני מביטה בעצמי במראה ומבלי להסיט את עיניי אני מכה את המראה בידיי העטופה בצעיף משי אדום .

המראה נשברת וזכוכיות נופלות ממנה ומתפזרות .

לקחתי חתיכה של זכוכית מהרצפה והתיישבתי בתוך אמבטיה ריקה מכל .

הרמתי את ידי מעט מביטה בזכוכית ואז ברגלי .

מגיע לי להרגיש את הכאב שהיא הרגישה , ואפילו יותר מזה , מגיע לי לסבול , מגיע לי לכאוב וזו הדרך בה ארגיש מעט מהסבל שלה .

חתכתי את עורי באמצע הירך שלי , הכאב הכה בגופי , רק חשבתי על כמה רע מגיע לי ומיד חתכתי גם את רגלי השנייה .

נשכתי את שפתיי בכאב . אני כבר לא חושבת על הכאב של אנבל ולא על כאב הלב שלי על המעשים שעשיתי .

החלפתי את הכאב בתוך ליבי בכאב פיזי , אני אפילו לא מעזה לבכות , כי זה מגיע לי .

בתוך כל הכאב הזה השענתי את ראשי אחורה , כלפיי שייש האמבטיה ועצמתי את עיניי מתאפקת שלא לבכות ולאט לאט נרדמת...

//🥵🥵

Between twinsWhere stories live. Discover now