אני לא יודעת כמה זמן אני בתוך האמבטיה , אבל התעוררתי בתוך שלולית דם .
ניסיתי לקום וסחרחורת תקפה אותי . אך הפעם לא יחסתי לה חשיבות .
אני פושטת מגופי את מכנסי השורט ג'ינס הכהים שכבר מלאים בדם ואת חולצת הטישרט הלבנה והמוכתמת שעל גופי וזורקת אותם מחוץ למקלחת .
אני מפעילה את הדוש על מים קרים מנקה את האמבטיה מדם ולאחר מכן אני שוטפת את גופי ומשפשפת את עורי עד כאב .
רמת הגועל והלכלוך שאני מרגישה זו רמה שאי אפשר לתאר . אני משפשפת את עורי בחוזקה עד שהוא נהפך לאדום וכואב .
המים הקרים שמכים בגופי מרגיעים מעט את הכאב מהשפשופים שלי ומהחתכים בירכיים שלי .
אני סוגרת את המים ומושכת במגבת הלבנה שהיתה תלויה על וו מחוץ לאמבטיה ומנגבת את גופי במגבת הרכה .
אני יוצאת מהמקלחת , מתלבשת ומתארגנת במהירות ויוצאת אל בית החולים .
השעון שברכב הראה על כך שהשעה כמעט חמש בבוקר .
לאחר נסיעה קצרה החנתי את הרכב בחניון בית החולים ויצאתי מהרכב נכנסת פנימה .
התקדמתי אל עמדת האחיות מחכה שהאחות שעומדת שם תתפנה אליי .
"כן?" שאלה מביטה בי לאחר שניתקה את הטלפון .
"שלום , את יכולה להגיד לי מה המצב של אנבל דילורנטיס?" שאלתי והיא נאנחה בעייפות ותיקתקה את שמה במחשב .
"מי את בשבילה?" שאלה .
"אחותה" אמרתי והיא הנהנה בהבנה . "היא יצאה מטיפול נמרץ , היא כרגע נמצאת בחדר מספר 69 , בקומה הראשונה" . אמרה הנהנתי כאות תודה והלכתי אל המעלית .
עליתי לקומה הראשונה מתקדמת אל החדר שהאחות אמרה לי שבו היא נמצאת .
הגעתי לדלת שהשלט לידה הראה כי זה חדר מספר 69 , אך בחוץ לא ישב אף אחד . מוזר .
ההורים שלי עדיין לא היו בבית כשיצאתי , כלומר , אבא שלי לפחות . יכול להיות שהם כולם בפנים? אבל בכל זאת נורא שקט פה .
התקדמתי אל הדלת מושכת בידית ופותחת בשקט את הדלת .
הלסת שלי נשמטה מטה והכאב שלי רק גדל . אני מרגישה כאילו לקחו סכין ודקרו איתה את הלב שלי .
אבל מה שקורה פה , זה מה שהיה צריך לקרות מההתחלה , היא , והוא , אנבל , ודילן .
הם התנשקו , שפתייהם היו צמודות זו לזו והלשונות שלהם התערבבו אחת בשנייה .
הם התנתקו מביטים אחד בשנייה , לא שמים לב שאני עומדת בפתח הדלת .
"עכשיו אתה שלי ואני שלך , והדבר האחרון שנשאר לעשות זה שתזרוק את אחותי ונחזור להיות ביחד , אני שמחה שהיא לא פה , כנראה הקשיבה לי ונתנה לאדמה לבלועה אותה" אמרה גורמת לנשימתי להעתק .
היא הייתה מרשעת במילותייה , אבל אני פגעתי בה , לקחתי ממנה את הילדות הטובה שהיא השתוקקה לה ואת הבן זוג שלה .
טרקתי את הדלת גורמת להם להסב את מבטם אליי . אנבל חייכה אליי ברשעות ודילן הביט בי מבוהל .
"אל תדאגי , אחריי מחר האדמה תבלע אותי , ואת לא תראי אותי יותר . בחיים"
//🥵🥵
YOU ARE READING
Between twins
Teen Fiction/גמור/ /הושלם/ דניאלה ואנבל , תאומות שהכי שונות אחת מהשנייה , ביופי ובאופי . האחת עדינה , שקטה , ביישנית וחסרת ביטחון , והשנייה , חיית מסיבות , מקובלת מלאה בחברים ומלאה בביטחון עצמי . השתיים בנות להורים עשירים , כך שכסף לא חסר להן . מה יקרה שהוא יגי...
