"צא.." היא לחשה לו, השד היסס לרגע והסתכל בעיניה הכחולות לנסות להבין למה גבירתו משחררת אותו פתאום. ליבו פעם בחוזקה ככל שהסתכל עליה יותר. ידה הקטנה והחיוורת אחזה בדלת הכלוב מברזל, כמעט שוברת אותה. צליל המתכת המתעקם צרם באוזנו של השד והוא ברח בלי להסתכל לאחור. "להתראות.." היא לחשה, משחררת את אחרון העוזרים שלה, מעיפה מבט ריק בכל הכלובים הפתוחים, זה היה רגע מקל לראות את כולם עוזבים ולא מביטים לאחור, היה לה פחות להתמודד. היא קראה לטבע להשתלט על החדר, שלא יהיה סימן של מוות, בדידות, אהבה נכזבת. אבל הפעם? הטבע לא רצה להקשיב לה והותיר את החדר ככה, מלא בכלובים ריקים וסירחון.
היא הביטה בחלל הריק, מלא בכלובי ברזל ענקיים שנתלים מהתקרה, מלאים בעצמות של אנשים,חיות כלשהן שהשדים שלה צדו.
"הם הלכו?" שאל עורב שחור שנחת על כתפה החשופה והלבנה, טפריו של העורב חדרו את בשרה ונטפו דם, דם שנזל ירד במורד הזרוע לכיוון כף ידה. הדם לא הזיז לה, זה נתן לכאב לדמם ממנה החוצה. "כן..." היא לחשה ונתנה לכאב להמשיך לזרום ממנה. רגליה היחפות והחבולות ריחפו מעל הרצפה המלוכלכת. טיפות הדם שנחתו על הרצפה התגבשו לקריסטלים אדומים וחדים. העורב נעץ את טפריו עמוק יותר מה שגרם לה סופסוף לשחרר אנחת כאב, להודות שכואב לה. היא התקרבה בזהירות לכיוון היציאה בעודה ממשיכה לרחף. כשהגיעה למשקוף העורב התעופף לשחרר את האחיזה בכתפה. דמעה זלגה במורד לחיה.
הפצע בכתפה נרפא הודות לכוחות הכישוף שלה. היא ריחפה לאורך המסדרון לכיוון מה שנראה כמו החדר שלה. "גבירתי.." נשמעה לחישה באוויר, לחישה שהגיעה מרחוק, ארגמן הסתכלה לאחור עיניה הכחולות סרקו את החלל הריק. "גלה את עצמך" היא לחשה רוח עזה זרמה לאורך המסדרון וכלום, לא היה שם אף אחד. המוח שלה אהב לתעתע בה, המחשבה על השד האחרון שברח.
דמותו עלתה מולה, גבוה, עם עיניי במבי חומות שאפשר לטבוע בהן, גומות חן קישטו את לחייו כשחייך. המגע שלו עליה היה חם ואנושי בניגוד למה שבני אדם חושבים שדים הם יצורים קרים ונטולי רגש. "אתה לא אמיתי.." היא לחשה עוצמת עיניים מכינה את עצמה לנשיקה שלא במודע. התחושה כבר גורמת לה לרטט בעמוד השדרה. ארגמן פקחה את עינייה לראות אם הוא שם, דמותו נעלמה כלא הייתה. ליבה נסדק, היא קיוותה בכל ליבה שהוא חזר. "אז למה.. ציפית שאנשק אותך?" שאל במפתיע והצמיד אותה לקיר מניח את אפו בשקע צווארה מריח אותה, לשונו יצאה מפיו ללקק את צאוורה. "את אפילו לא.. מתנגדת.." הוא אמר בנימה מאוכזבת. ארגמן לא רצתה להתנגד היא חייכה כנגד המגע שלו, "את אוהבת כשאני נוגע בך?" שאל תוך שהוא מלקק את צווארה העדין, קולו הנמוך והעבה גרם לגופה לפעול בדרכים שהיא לא הייתה רגילה לחוות, הצמרמורת שהרגישה, החולשה ברגליים. "תעני לי!" כעס עליה כמעט לוחש את המילים לתוך אוזנה, היא הרגישה את ידו השמאלית מגלה את דרכה לכיוון החלק תחתון של בטנה. "למה את שותקת?" שאל אותה בעודו מנשק את קו הלסת שלה. מילים לא יכלו לצאת מפיה, היא הייתה נתונה לחסדיו של השד. השד צחקק לנוכך השקט "מ..מה כל כך מצחיק?" הצליחה לומר לבסוף, בלחש ובתקווה שהוא לא שמע אותה אבל טעות הייתה בידה הוא שמע כל מילה וחייך חיוך מתוק שגרם לגמותיו להופיע, חיוך שהמיס את ליבה של ארגמן. הוא עת על שפתיה האדומות ונישק אותה בלי לענות לשאלתה. הנשיקה הייתה סוערת ועמוקה, מלאה בתשוקה ואהבה. ארגמן כרחה את רגליה סביב אגנו הצר, היא הרגישה את זיקפה הקשה שלו מגיעה לפתח איברה. "את רוצה שאגאל אותך?" שאל בין נשימה לנשימה תוך כדי נשיקה, ארגמן לא דיברה. עיניה ריצדו כשהסתכלו עליו, לזכור ולשנן את מראהו, עיניו ננעלו על שלה ובלי למצמץ הוא הכניס את זיקפתו הקשה לאיברה. ארגמן לא שמה לב שידו הפשילה את איברו מהמכנס שלבש. ארגמן גנחה מהחדירה המהירה שלו לתוכה. "תסתכלי עלי כשאני חודר אליך!!" אמר לה בקול דורש, כשהוא אוחז בלחיה עם ידו הימנית. ארגמן עשתה את המבוקש ואילצה את עצמה להסתכל עליו. הוא לא זז, בראשה דמיינה את החדירה העוצמתית חוזרת בה שוב ושוב, השד הרגיש את הרטיבות זולגת לו במורד האיבר. "את כל כך חרמנית אה?" שאל בגיחוך קל, ארגמן הנהנה לרגע. זה הרגיש כמו נצח בשבילה אבל למעשה אלה היו רק שתי דקות ואז הן באו המהלומות של איברו בתוכה, פעם אחר פעם "זה מרגיש כל כך טוב..." היא גנחה בשקט לאוזנו של השד, זה רק דרבן אותו לחדור יותר עמוק וחזק. "אני קרוב.." הוא לחש לה. ארגמן הרגישה את הגמירה בתוכה, היא הרגישה חמימות זורמת בה ובמורד רגליה, היא גמרה איתו.
ארגמן עמדה על הרצפה כשנוזל סמיך זורם במורד רגליה "מ..מה.." היא אמרה לעצמה כלא מאמינה למה שקרה. "מוח מטומטם!!!!" היא קיללה ונתנה אגרוף לקיר שנסדק מהעוצמה. היא לא האמינה שהמוח שלה מתעתע בה ככה. היא עמדה לפנות לחדרה בתקווה שהמוח שלה לא יזרוק אותה לעוד הזיה.
"מה עשית לה עכשיו?" שאל אחד השדים האחרים השפתיים הבשרניות. הם כולם ישבו מול מדורה, "אני? למה אתה חושב שעשיתי משהו?" שאל השד הגבוהה והסתכל בדמותה מרצדת באש.
