ארגמן שלחה את ג'יני והתאומים למשימה בכפר בצד הצפוני של היער שנמשך גם מאחורי הטירה הענקית. היא ישבה על כיסאה בזמן שויני יצא ליער לטייל אחרי ההסברים של הבנים הוא היה צריך אוויר לנשימה, בדרך הוא ראה גברת מבוגרת עם ברדס אפור לראשה. ויני לא הטריח את עצמו בשאלה מי היא והמשיך בדרכו, הספיקו לו הדרמות מלפני שלושה ימים. ארגמן ישבה על הכס שלה משחקת בשלושה אבני חן שהיו על כס המלכות ליד שלה. הן ריחפו באוויר בזמן שהיא הזיזה אותם עם הקסם שלה.
מונסטי נח בחדר שלו, משחזר את הגניחות השקטות והנעימות שארגמן גנחה לפני שהייתה צריכה לשלח את אחיו למשימות שלהם.
בחדר ממול ג'נקי וצ'ימי התקרבלו ונהנו להם מיום חופש שניתן להם על ידי הגבירה. צ'ימי קם באיטיות והתיישב ליד ג'נקי ששכב על הגב "מתכנן משהו פרינסס?" שאל ג'נקי מחייך לעבר צ'ימי שישב מולו עם קוביות שלא יביישו את ג'נקי בעצמו עם הגופה שלו. אבל צ'ימי היה יותר קל ממנו. הוא העביר יד על שערו הורוד והחליט להתיישב על אזור המלחציים של ג'נקי. "אני לא אהיה אחראי למה שיקרה לך אם תמשיך לשבת עלי.", צחקק ג'נקי אבל צ'ימי ידע בדיוק מה הולך לקרות ושלח את ידו לכיוון איברו הקשה של ג'נקי כשהוא מסיר לגמרי את הבוקסר של עצמו. "תרכב בייבי. תרכב.", אמר ג'נקי שסטר על לחיו הימנית של הישבן של צ'ימי שהחדיר את איברו הקשה של ג'נקי לחור של ישבנו. במכה אחת הכל נכנס עמוק פנימה, צ'ימי גנח את נשמתו החוצה והתקשה לזוז אבל הוא התעשת על עצמו התחיל לרכב כשהוא מניח את ידיו על הבטן של אהובו. ג'נקי המשיך לסטור לצ'ימי עם יד ימין בזמן שהוא רוכב עליו ויד שמאל משפשפת לצ'ימי את הזין. שניהם גנחו בקולניות ודירבנו אחד את השני להמשיך יותר מהר ויותר מהר. צ'ימי נישק את צווארו של ג'נקי משאיר שובל של יניקות שידעו למי הוא שייך. לשונו טיילה בין העניקו גורמה לג'נקי להשתנק מהכאב שרק רצה שברגע לא יגמר לעולם.
בזמן הזה הגיע הגברת הזקנה להיכל בו הייתה ארגמן, "היכן הילד שלי?" שאלה הגברת הזקנה בקול כעוס בזמן שהיא מסירה את הברדס האפור שהיה לראשה, חושפת יבלות ושיער סיבה. ארגמן הייתה בעולמה שלה לא שמה לב לשאלת הגברת עד שזרקה עליה אבן מאבני המדרגות בהם עלתה האבן הכבדה התנפצה כל הקיר מאחורי ארגמן שנבהלה מהמתרחש. "איפה הילד שלי??????" צרחה הגברת המבוגרת על ארגמן שישבה על כיסאה, מנסה להבין אם זאת עוד הזיה או שזאת המציאות. "אני עם מונסטי.. כל זה לא אמיתי" לחשה לעצמה ארגמן לפני שבאמת תתחיל לפעול. "טימותי!!!! איפה אתה אוצר שלי?" צעקה הגברת בתקווה שבנה ישמע אותה. ארגמן המשיכה להגיד לעצמה שזאת הזיה. "טימותי! אני יודעת שאתה פה!!!" צעקה הגברת שוב. "מי את?" העזה לשאול ארגמן בסוף אחרי שהתייאשה ממוחה שלה והשיכנועים לא הועילו לה. "אני האמא של הילד שלקחת ממני לפני 17 שנה!" צעקה עליה האמא מאיימת עם עוד אבן מהמדרגות. "טימותי?..." שאלה ארגמן כשדמעות עלו בעיניה. "איפה הבן שלי!!!!!" צרחה האמא והעיפה את האבן מה מדרגות ופגעה בקיר מאחורי ארגמן. לקח לארגמן כמה רגעים להבין במי מדובר. וזה גרם לה לפחד. עכשיו היא הייתה בטוחה שזאת הזיה, שהכל בעצם לא אמיתי אבל זה לא מנע ממנה להגן על מה שיקר לה. "את.לא.תקחי.ממני. את.החמצן.שלי!!!!!" צרחה עליה ארגמן והפכה את אחת האבנים החן לקילשון שחצב לחצי כל אבן שנשלחה לכיוון שלה. הרעש של האבנים המתנפצות הדהד ברחבי הטירה.
צ'ימי וג'נקי בדיוק גמרו כשהאבן השניה התנפצה והם מיהרו להתנקות ולהתלבש, ללכת לראות מה קורה.מילות קסם נשמעו באוויר
" Servatis a periculum
Servatis a maleficum"
( בתרגום: הצל אותנו מהסכנה, הצל אותנו מהרוע)
מונסטי וג'נקי הכירו טוב טוב את המילים רק בחורה אחת הכירה כישוף כל כך עתיק. "הגבירה.", אמרו שניהם בזמן שצ'ימי פער את עיניו לנוכח מה שעומד לקרות, שלושת האבנים בהם שיחקה קודם השתלבו עם רצפת האבן ויצרו שורשי ענק שעמדו לתקוף ולהרוג את אמא של מונסטי. שלושת הבנים רצו במהירות והגיעו להיכל. זה כבר היה מאוחר מדי לעצור את הכישוף, עיניה של ארגמן זהרו באור לבן, שיערה התבדר לכל כיוון. מונסטי זינק לכיוון שדה הקרב ועמד בין אימו לאהובתו. "דיי תפסיקו שתיכן!!!" הוא צעק מתחמק מהאבנים שאימו זרקה ומהשורשים שניסו לפגוע בה. מונסטי הבין שהדרך היחידה לעצור את הקרב הוא לחבק את ארגמן לכן הוא רץ בעודו מתחמק מהשורשים וזינק לחבק אותה. אחד השורשים כמעט פגע באימו בדיוק כשמונסטי חיבק את ארגמן. עיניה חזרו לצבען המקורי ודמעות זלגו במורד לחיה. היא הבינה שזה היה אמיתי שזה לא המוח שלה. היא כמעט הרגה את האמא של האהוב שלה. "אני מצטערת...", היא יבבה בבכי. האמא ברחה על נפשה והאבנים נפלו באמצע ההריסות של ההיכל. מונסטי לא אמר כלום הוא גם לא נישק אותה כפי שקורה בדרך כלל, הוא הרחיק את ארגמן ממנו והסתגר בחדרו. עורה של ארגמן הפך לחומצה שני האחים שהיו בהלם ממה שקרה לא העזו לגעת בה. הם שיקמו את ההיכל עם כוחותיהם ונתנו לגבירה להתבודד בחדרה כשגופה מריח מגופרית וחומצה.
