ג'נקי התעורר בבוקר למיטה קרה, היה לו חסר המשקל של בן זוגו הורוד. הוא קם במהירות מהמיטה והלך לכיוון חדרו של ויני שבדיוק יצא מחדרו, שערו השחור היה פרוע והיה נראה שרק קם משינה טובה. "תגיד ויני, ראית את צ'ימי במקרה?" שאל ג'נקי בדאגה, לא שם לב לזקפת הבוקר שלו. "תדאג לזקפה שלך קודם אח גדול.. ותבדוק עם הגבירה אולי היא שלחה אותו למשימה" אמר ויני בצחוק קל והלך לכיוון המטבח להכין לאכול פרי. "הגבירה.." אמר ג'נקי בצעדים מהירים הוא התקרב לדלת חדרה ובלי להקשיב לגניחות שיצאו מהחדר הוא פרץ את הדלת וראה את גבירתו רוכבת על אחיו הצעיר כששערה השחור מכסה את שדיה הגדולים. "ראיתם את צ'ימי???" שאל בלי לחשוב פעמיים. מונסטי והגבירה הסתכלו אחד על השניה ואז הסתכלו על ג'נקי בהלם, לקח לג'נקי להבין במה הוא צופה ופשוט סגר אחריו את הדלת, יושב על הרצפה מסוגר ומצולק ממה שראה. לאחר כמה דקות הגבירה ומונסטי יצאו מחדרה והתישבו כל אחד מצד אחר של ג'נקי. "מצטערים.." הם התנצלו שניהם נבוכים ומבוישים. "זאת אשמתי.. פשוט צ'ימי לא היה לידי כשקמתי ורציתי לדעת אם שלחת אותו למשימה כלשהי" אמר ג'נקי מנסה להרגיע את עצמו. ארגמן הסתכלה עליו במבט שואל ואמרה "לא הוצאתי את.. צ'ימי לאף משימה". המילים הדהדו במוחו של ג'נקי שהריץ אלף ואחד מחשבות תרחישים.
"תשחררי אותי זקנה מרושעת!!!" צעק צ'ימי כשהוא קשור לתקרה כשידיו מתוחות למעלה. "לשחרר אותך? לא נראה לי!" אמרה הגברת הזקנה כשהיא מחזיקה בידה הימנית סכין עם להב רותח ובידה השמאלית מלח קדוש. "תתרחקי ממני!!" צעק צ'ימי בעודו מתפתל, מנסה ככל היותר להמנע ממה שהולך להגיע. הסכין פילחה את עורו הקשה של השד בזמן שהמלח שרף אותו ויצר בועות בעור מרמת הכוויה. צ'ימי צרח את נשמתו והתפלל על הרגע אילו ידע לנתק או להעביר את הכאב מגופו כמו שהתאומים יודעים לעשות, מעבירים את הכאב מאחד לשני בשביל להקל או לבלבל את האויב. "אתה תשלם על מה שעשית!" אמרה הזקנה בעודה מרתיחה את הלהב בשנית. "מה עשיתי לך?" שאל צ'ימי עם דמעות בעיניים, גופו מיוזע וכאוב, מנסה לא לאבד הכרה. "אתה לקחת ממני את טימותי שלי!!!!!" צעקה עליו הזקנה ודקרה את צ'ימי בביטנו, זעקת כאב יצאה מפיו והוא איבד הכרה.
ויני נכנס למטבח רואה את הגבירה ואת שני אחיו יושבים איתה ותוהים מה לעשות. "קרה משהו?" שאל ויני בתמימות בלי לדעת שהשאלה שלו תפתח את השער למסע הצלה. "צ'ימי.. נעלם.." בכה ג'נקי ממוטט נפשית בלי החצי השני שלו. ויני מכולם לא ראה את אחיו הגדול ככה, גם כשצ'ימי יצא למשימות הוא תמיד לחש או אמר לו. ההעלמות המיסתורית גרמה לויני לחשוד שמשהו לא כשורה והניח את ידו על הקיר הגובל עם החדר של ג'נקי. עיניו של ויני הוארו באור לבן בוהק ופיו מלמל משהו לא מובן, כשעזב את הקיר, ליבו נחמץ, האחרים שמו לב לשינוי בתוי פניו של ויני. "תגיד לי מה ראית אח קטן.. בבקשה" התחנן ג'נקי. "הזקנה..שהייתה פה קודם.. היא.. חטפה אותו.. היא השתמשה הכישוף שמאפשר לה לפתוח מעבר בין איפה שהיא נמצאת לאיפה שאנחנו ולהעביר אנשים כרצונה" אמר ויני בקול שבור. חטיפות תמיד בישרו עינויים כולם ידעו את זה. ג'נקי לא יכל לסבול את המחשבה שמישהו נוגע או מענה את האהבה של חייו. ג'יני יצא מחדרו עם שערה מראשו של צ'ימי ומצפן. "אם תעמדו שם כל היום לא נמצא את צ'ימי לעולם" אמר ג'יני והטיל כישוף איתור, זה היה כישוף היחיד שבתור שד התמחה בו. בלי להסס שני האחים והגבירה יצאו עם המצפן המכושף אל עבר המיקום של צ'ימי.
צ'ימי התעורר ואיבד הכרה לסרוגין. הסכין הייתה עדיין בפנים. היא ידעה איזה נזק זה יעשה לו.
שני האחים פרסו כנפיים כשהגבירה נמצאת על גבו של מונסטי. "תחזיקי חזק אפרוח" אמר לה לשניהם עפו במהירות הבזק. הגבירה החזיקה ככל שיכלה והשתדלה לא לעוף למונסטי מהגב. המצפן הוביל אותם להר גבוה שנמצא הרחק מכל אזור מיושב שהכירו. פסגתו של ההר הייתה מושלגת ובה הייתה בקתה שמהארובה שלה יצא עשן. 'צ'ימי תחזיק מעמד.. בבקשה' חשב לעצמו ג'נקי מקווה שהם יגיעו אליו בזמן לפני שיהיה מאוחר מדי.
