ג'יני והתאומים היו הראשונים לקום אחרי לילה קולני במיוחד שעבר עליהם כשנאלצו בעל כורחם לשמוע את גניחותיהם של שלושת אחיהם והגבירה שלהם. ויני שעדיין ניסה לעכל את מה ששמע בלילה נשאר בחדרו עד שהופ גרר אותו משם כשהוא פשוט מרים אותו ומניח אותו על כתפו. הרבעייה הלכה לכיוון ההיכל הגדול שבו הגבירה תמיד נתנה להם משימות כשזימנה אותם. זה היה חלל ענק בהמשך למסדרון בו היו החדרים של כולם, על הקירות היו ציורי עירום של הגבירה שמונסטי אהב לצייר. היא תמיד חשבה שמגיע לאומנות שלו מקום אז החלל היה המקום המושלם לתצוגה הזאת. כיסא מלכות עמד על במה ענקית מול שטיח אדום שהשׂתרך לאורך הרצפה עד למדרגות שמובילות ליציאה. הם חיכו בנחת עד שארבעת האחרים יתעוררו ויבואו להיכל להסביר את עצמם.
נ.מ (נקודת מבט) של ארגמן:
אור השמש האיר על פני וגרמה לי להתעורר, הרגשתי משקל כבד על גופי, פקחתי עיניים באופן סופי וראיתי את מונסטי עלי. השמש האירה על גופו המצולק מכל המשימות שאי פעם שלחתי אותו ומכל הפעמים שנגע בקמעות ששרפו את עורו. ליטפתי אותן מתוך הרגל להזכיר לעצמי שאני שפויה איתו שהוא באמת כאן. הרגשתי את מונסטי זז ואת איברו משתפשף בי אבל ידעתי שאין לנו זמן לעוד סיבוב לא משנה כמה רציתי. "מומי.. צריכים לקום" אמרתי לו, הרגשתי אותו מתמתח סופית ופוקח את עיניו. אלוהים כמה שהוא יפה עם שיערו הברונטי והפרוע מזכיר לי את הלילה הפרוע שלנו. "מומי אה?" הוא גיכח וקם ממני. גופו החטוב ניצב מולי יכולתי להפיל אותו על גבו ולרכב אבל צריך להגיע להיכל זהו יום חדש והאחרים שמעו אותי, אנחנו נצטרך להסביר להם. בזהירות יצאתי מהמיטה שנשברה מהסקס שלנו. מונסטי היה בסדר מרחף לו בשקט מעל המיטה ומשפשף את עיניו. לבשתי במהירות שמלה לבנה וזרקתי עליו בגדים שלו שהיו לי בארון. "אנחנו נצטרך להסביר להם.." אמרתי נאנחת, הרגשתי את גופו החם עוטף אותי כמו שרק הוא יודע. "אתה צריך להתלבש" אמרתי לו מנסה לא להביט בעיניו המהפנטות. "כן, הוד מעלתך.", הוא אמר והתלבש במכנס ארוך בצבע שחור וחולצה מכופתרת בצבע לבן. נעליים לא היו רצויות אז פשוט יצאנו על עבר ההיכל כשלידנו היו צ'ימי וג'נקי מחובקים ואוהבים מאי פעם יודעים שנתפסו ולא מפחדים להראות אהבה בפומבי. כשהגענו להיכל ראינו את ארבעת האחרים הופ וקיטן היו לבושים בפיג'מות ממשי שהשיגו מאחד הכפרים ליד, ג'יני היה עם בוקסר בלבד וויני היה לבוש בחלוק, לא בטוחה אם לבש משהו מתחת. " אתם מוכנים להסביר לי מה היו הקולות בלילה???" גער בהם ג'יני תוך התעלמות כמעט מוחלטת מקיומי בעודי מתיישבת על הכס שלי. מונסטי, צ'ימי וג'נקי הסתכלו על הרצפה מתוך יראת כבוד לאחיהם הגדול. ג'נקי התחיל לדבר, "אני אוהב את צ'ימי הוא הדבר הכי טוב שקרה לי.. ונמאס לי להתחבא ולזיין אותו בשקט בלי שאף אחד ידע" הוא אמר והביט לג'יני בעיניים. "אני לא מאמין עליך ולא חשבת להגיד לנו?!" כעס עליו ג'יני כשידו מכסה את פיו כלא מאמין למה ששמע. " מה הסיבה שלך?" שאל אותו ג'יני מחכה לשמוע מה מונסטי יגיד. הוא היה בשקט כל השיחה שמעתי את גלגלי מוחו זזים, מחפש את המילים הנכונות לומר לו שלא יכעס עוד יותר.
האדמה רעדה, הרגשתי את כל גופי רועד ושבעת העוזרים שלי פשוט עמדו שם בלי לעשות כלום, רציתי לצרוח שיעופו אבל פי לא הצליח להגות מילה אחת. ראיתי את התקרה מתחילה לרעוד, לא בטוחה מה יפול קודם היא או הרצפה, הרצפה נפתחה לפתע וכולם נפלו פנימה, התחלתי לבכות לרגע אחד הם נעלמו לי.. גופי רעד בחוזקה והרגשתי את הדמעות זורמות על פני כמו נהר.
סוף נ.מ של ארגמן.
"זה היה אחרי שאספתם אותי ואותה מהעיר ליד היער.. ארגמן תמיד הייתה באה לתא שלי ומדברת איתי ולפעמים היו לה התקפים קטנים של סכיזופרניה.. הכרתי את זה כי אבא החורג שלי חלה בזה" אמר מונסטי שוקל מילים, ג'יני עמד מולו רותח מכעס "וזה מה שגרם לך לזיין אותה?! אחרי כל מה שעשינו בשבילך?!" צעק עליו במחשבה שעוד שניה הוא נותן לצעיר ביותר בחבורה סטירה של החיים. אף אחד מהם לא שם לב שארגמן רועדת מהתקף פסיכוטי. מונסטי המשיך לדבר ואמר
"היינו הולכים לטיולים ארוכים אחרי משימות מסוימות בשביל שלא ארגיש שאני הולך לאבד את זה.. " אמר ולקח נשימה עמוקה לפני מה שעמד להגיע "כששיניתם אותי פעם ראשונה, הייתי אלים והרסתי את החדר שלי אינספור פעמים ופצעתי את עצמי. זה שיגע אותי" הוא אמר ודמעות עלו בעיניו לנוכח הזיכרונות. כולם זכרו את מה שקרה אז באותם לילות ותמיד תהו מה גרם לו להפסיק. "הגבירה.. עזרה לי." הוא החל לומר מנגב את דמעותיו בעזרת שרוול חולצתו. " היא אספה אותי לחיקה וחיבקה אותי, הריח שלה היה מה שהרגיע אותי עד שהתאזנתי ועם הזמן התאהבנו והגיעו החלקים המיניים יותר כמו מה ששמעתם בלילה" אמר בנשימה אחת ובקול חנוק. ג'יני לא ידע מה לומר לו. הוא כבר לא כעס עליו כי הם נולדו שדים והוא היחיד שהפך להיות שד בעל כורחו בשביל לשרוד איתם. הוא ניגש לאחיו הצעיר וחיבק אותו השקט ששרר גרם לבנים להבין שארגמן בהתקף. מונסטי עזב את החיבוק של ג'יני וניגש לאהובתו, בלי למצמץ פעמים הוא חיבק אותה ונתן לפעימות ליבו לעשות את שלהן. ארגמן התעוררה מההתקף וראתה את מונסטי מחבק אותה קצב פעימות הלב שלו הרגיע אותה והחזיר אותה למציאות. "מומי.." היא אמרה בבכי וחיבקה אותו חזק יותר. ששת האחים עמדו מנגד וראו את גבירתם בוכה בזרועותיו של אחיהם הצעיר ביותר מבינים כמה הם עוזרים אחד לשניה עצם קיומם.
