הגבירה התקרבה לכלוב של השד הראשון שמצאה ביער. ג'נקי היא קראה לו, ארנבון ביסודו,מהיר אתלט, מתאגרף. הרביעי בבגרותו מבין כל השבעה.
"הגיע הזמן ללכת" אמרה לו ופתחה את הכלוב, ג'נקי לא היסס לעזוב, הוא פרס את כנפיו ועף משם אל תוך היער, האחרים הסתכלו עליו מתעופף דרך החלון שהיה בחדר הענק עם הכלובים, "הוא אפילו לא טרח להגיד לגברת להתראות..." אמר הופ שחיוכו בצורת הלב המס את ליבו של קיטן. שניהם היו בכלובים שלהם מחכים לראות מה הגבירה תעשה. "הגיע הזמן לשחרר אתכם אהובים שלי" היא אמרה מנסה לחייך אבל העיניים שלה דיברו אחרת, היא ניגשה אל הכלובים של קיטן והופ ופתחה אותם ביחד. שניהם תהו לרגע למה היא משחררת אותם כשהיא כבר שחררה אחד מהם. "קדימה אמפטי ודמפטי.. צאו." היא גיחכה. שני התאומים יצאו כל אחד מכלובו ועפו לדרכם בלי להביט לאחור, הם לחשו להתראות לגבירתם בתקווה שתשמע זאת. ויני וצ'ימי הביטו באחיהם הגדולים עוזבים. "קרה משהו לגבירה בלילה?" שאל ג'יני את שני אחיו הצעירים כשהוא שוכב בכלובו בתנוחת עובר מנסה לישון. "לא שאני יודע" ענו שניהם ביחד, נשמות תאומות הם היו, הבדל של חצי שנה בניהם אבל הם היו קרובים מאוד אחד לשני. הגבירה הכריחה את עצמה לפתוח את הכלובים של האחרים הנותרים, היא התקרבה לשלושת הכלובים ופתחה אותם אחד אחרי השני, הם הביטו עליה עם מבט מבולבל מהססים לצאת החוצה מהכלובים שלהם ארגמן חשה שהם חושדים בה עם מעשיה, לשחרר ככה את כולם בלי להגיד למה כל אחד היה חושד. היא לקחה מוט ברזל והיכתה בחלק האחורי של הכלובים, הרעש הפחיד את השלושה והם ברחו כל עוד נפשם בם.
האחרון שנשאר היה מונסטי.
"היא שחררה גם אותך?" שאל הופ את מונסטי שבדיוק נחת על בול עץ שהשכב בקרחת היער. "כן.." ענה מונסטי בשקט, נזכר איך הגבירה עיקמה את הדלת מברזל בשביל שיפחד ויברח. "מה נעשה עכשיו?" שאל ג'נקי חוקר את היער עם מבט רציני. "נאסוף עצים, נבנה מדורה נארגן אוכל. אנחנו ברשות עצמנו כרגע." אמר ג'יני שהחליט להתייחס לזה כאל משימה לכל דבר, להסיר מעצמו מתח וחרדות מיותרות, הוא צריך להשאר מפוקס בשביל האחרים הוא הרי הבכור. "ג'נקי וצ'ימי לכו תאספו עצים, מונסטי אתה אחראי על האוכל, אמפטי ודמפטי תסרקו את השטח תראו שאף אחד לא יודע שאנחנו פה, ויני תעזור לי להקים פה מחנה אנחנו נצטרך להשאר פה כמה שידרש." אמר ג'יני. אף אחד לא תכוון להתווכח איתו וברחו כל אחד למשימותיו.
"למה תמיד אנחנו אלה שצריכים לאסוף עצים" רטן צ'ימי לאוזני אחיו הגדול "מישהו צריך לפקח עלי" אמר ג'נקי בחיוך ממזרי ואסף את אחיו הצעיר לחיקו מצמיד אותו לעץ ומנשק את שפתיו "חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה זמן" הוא לחש כורח את רגליו של צ'ימי סביב אגנו ומעמיק את הנשיקה לא מודעים לזה שמונסטי מסתכל עליהם מהצד מבחין בחיה המתקרבת אליהם בעודם מתמזמזים. במהירות הוא שלף את אחת מעצמותיו ודקר את החיה בצווארה, זה היה אייל שרצה ללחך עשב. שני הבוגרים עצרו את מעשיהם, עינהם הוצרו בגלל ריח הדם שזלג מגרונו של האייל. מונסטי יצא מתוך העצים עם הגופה וגיכך לעבר אחיו. "אתם דוחים אותי'" אמר בלעג. שבעת האחים היו רגילים לרדת אחד על השני ככה שהאמירה לא הפריעה לזוג האוהבים "מי שמדבר.. מזיין את הגבירה מאחורי גבנו" אמר צ'ימי שהיה שומר סודו של מונסטי בכל הנוגע למעלליו עם הגבירה. "אני לא יודע על מה אתה מדבר אח גדול.. אתם היחידים בינתיים שכל כך להוטים לשכב אבל מפחדים מה האחרים יגידו" אמר בטון מתנשא ושבר כמה ענפים מכעס שבער בו. מונסטי הלך עם הגופה לעבר האחרים כשהיא מוטלת על גבו ומדממת עליו. ריח הדם מעולם לא הפריע לו בניגוד לאחיו שהדם תמיד הוציא מהם צד פראי ובלתי ניתן לריסון. צ'ימי שעדיין היה מוצמד לעץ הרגיש את זקפת אחיו בפתח ישבנו וחזר לעצמו. "תן לי לעזור לך" הוא אמר מובך מהסיטואציה, "לא הפעם אח קטן" אמר ג'נקי משחרר את רגליו של צ'ימי מאגנו, מתקופף ומתחיל לרדת לאחיו הצעיר. ג'נקי הכניס את כל איברו הפועם של צ'ימי לפיו, יונק ומוצץ, מרגיש את אחיו הצעיר עוד שניה מתפוצץ בפיו, "עוד..קצת" אמר צ'ימי עיניו התגלגלו לאחור, מהאקסטזה הוא שבר שני ענפים כבדים שאותם החזיק בזמן שאחיו יורד לו. צ'ימי גנח בקולניות כשהוא גומר לאחיו בפה, הוא הרגיש את החיוך הזחוח שלו כשכמות השפיך עדין בפיו, "נייס פרינסס" אמר ג'נקי אחרי שבלע את הזרע והלך לקחת את הענפים ששבר מונסטי ביחד עם אלה ששבר צ'ימי. "אתה חושב שאלה יספיקו?" שאל צ'ימי "הוא באמת שכב עם הגבירה?" שאל ג'נקי מתעלם לחלוטין מהשאלה שנשאלה, "לא ממש לא! סתם אמרתי לו את זה בשביל להקניט אותו" אמר האח הצעיר בבהלה הדבר האחרון שהוא רצה זה שאחרים יגלו שזה באמת נכון. "ולשאלתך, כן אלה יספיקו" אמר ג'נקי כשהוא סוחב את הענפים על כתפו, צ'ימי התעשת על עצמו ורץ אחרי אחיו הגדול שזה עתה ירד לו, שניהם התקדמו לעבר שאר האחים. ככל שהתקרבו הם ראו את האחרים מסיימים לארגן את המחנה, מונסטי חיכה לרגע הנכון להבעיר את המדורה ושיחק עם הלהבה בין אצבעותיו.
אחרי שהמדורה הובערה האחים הלכו לישון מלבד אחד. מונסטי ששמר על כולם מסתכל על שאריות האייל ששופד מעל המדורה, בדרך כלל שדים אוכלים את החיות נעות אבל הגבירה לימדה אותם שאפשר אחרת.. הוא היה חייב להם על כל השנים שהם גידלו אותו.
