נ.מ של מונסטי
הצמדתי את השפתי לשלה בפעם הראשונה, הייתה התנגדות רגעית מצידה אבל לא נתתי לזה לעצור אותי. הצמדתי בדחיפה קלה את גופה השביר לקיר חדרה. לא יכולתי להתאפק. הרגשתי את ידיה מנסות להדוף אותי ממנה ללא הצלחה, זה רק דרבן אותי להעמיק את הנשיקה בנינו. גופה רועד מחוסר חמצן. חפנתי את ישבנה הקטן וגרמתי לה לכרוך את רגליה סביב אגני, נאבקתי על הנשיקה הזאת, רציתי שהיא תיכנע לי, רציתי שתהיה שלי. ידעתי שיש בה חלק שרוצה בי. אני חייב להגיע אליו. הנחתי לשפתינו להתנתק וראיתי את ריאותיה שאפות את החמצן היקר שהיה חסר להן. בית החזה שלה עלה וירד במהירות. נתתי לה כמה רגעים להתאפס על עצמה לפני שאני מחדיר את עצמי. הרגשתי איך איברה נוטף על שלי. "אם לא היית כזאת עקשנית.." לחשתי לה באוזן בקול עמוק מה שרק הגביר את הריאקציה שלה אלי. "אילו ידעתי שזאת התגובה שלה אלי.. הייתי אוזר אומץ לעשות את זה עוד לפני" חשבתי לעצמי. חיוך עלה על פני. "מה אתה מחייך?" היא שאלה בין נשימה לנשימה, לא עניתי לה, החלטתי ללקק את צווארה ולהחזיר את איברי לשלה. אנחה שקטה יצאה מפיה. אנחה שרק אני שמעתי, ככה קיוויתי. לא זזתי, נשארתי בפנים והרגשתי איך קירות איברה נסגרים על שלי, נותנים לי למלא אותה. ראיתי אותה מנסה להיאבק בי, לנסות לגרום לי לזוז. מעולם לא ראיתי אותה ככה, צמאה למגע שלי, לתנועות שלי בתוכה. זה גרם לי לגאווה מסוימת. התענגתי על היופי שלה לכמה רגעים ואז במכה אחת התחלתי לזוז מהר בתוכה. אישוניה התרחבו והיא מיהרה לסגור עיניים. "שלא תעזי לסגור עיניים!" גערתי בה. מהפחד היא פתחה עיניים ועינינו נפגשו, זה דרבן אותי לזיין אותה חזק יותר ועמוק יותר. "עוד..עוד.." היא גנחה לאוזניי. עשיתי כבקשתה והמשכתי. הרגשתי את הסוף קרוב, עיניה התחננו שאגמור בתוכה, ראיתי את זה עליה אז שחררתי, שנינו שחררנו, זה רגיש כל כך נכון וטוב. הגבירה מהרה לרדת ממני בהזדמנות הראשונה, לנצל את רגעי החולשה שלי ולגרש אותי מהחדר שלה. "זה היה רק בשביל לעזור לך לשחרר לחצים" היא אמרה מבעד לדלת סגורה, גבי היה צמוד לדלת שלה. "שקרים" אמרתי וחייכתי, יכולתי לדמיין את ההבעה שהייתה לה על הפנים, לא מאמינה למה שאמרתי לה הרגע. הלכתי מסופק מנסה להתנער מהאופוריה ששטפה אותי.לא הרגשתי בנוכחות של אחי הגדול צ'ימי ששמע את וראה את המתרחש ולא נתתי לזה להפריע לי.
החושים שלי לא נרגעו מהסנסציה בחדר של הגבירה, משהו בי בער למגע שלה, האחים שלי תמיד הזהירו אותי שכל החושים שלי יתחדדו, יתעצמו. מעולם לא דמיינתי שזה ירגיש ככה. העולם היה כל כך שונה עכשיו כשאני שד, רציתי לעוף אליה, להרגיש את עורה הרך בידיים שלי, רציתי לטעום אותה שוב. דמיינתי את עצמי עף לשם וכובש אותה אחת ולתמיד אבל נלחמתי בעצמי.
עבר בדיוק חודש מאז השינוי, אני זוכר את היום בצורה כל כך ברורה כאילו זה קרה אתמול. הם עמדו מסביבי שכולם אוחזים ידיים והגבירה מעלי, משמשת כמרכז המעגל. הם מלמלו מילים לא ברורות שגרמו לעיניהם לדמוע דם, דם שזרם לאורך פניהם לכיוון האדמה. דמם הקיף אותי לכדי עיגול מושלם. על עורי הופיעו מילות הכישוף והן החלו לצרוב את עורי, לשנות אותו. העור נהפך לאפור והרגשתי כל עצם בגופי זזה. השתנקתי, ניסיתי לצרוח מכאב אבל מילה לא יצאה מפי. המשכתי להתרכז בגבירה כדי להתפקס, להתעלם מהכאב. המילים זמזמו באוזני עד שנהפכו לרעש בלתי נסבל והתעלפתי.
