פרק 17

492 27 0
                                    

הזיכרונות הכי יפים באים ברגעים הכי משמעותיים בחיינו. אני נגיד זוכרת שבתור ילדה אהבתי לטייל המון, הזיכרונות שלי נכתבו על פי חוויות ורגשות וכמובן איך אפשר בלי תמונות מצחיקות. אנחנו חיים בעולם שהזיכרונות שלנו זה הדבר הכי יפה שקיים. מה שבטוח זה שאני באתי לצבור חוויות עד הרגע האחרון שלי בעולם הזה.

ברוך השם נחתנו בשלום, הגענו לבית הגדול שלהם במיאמי, התמקמנו והחלטנו לצאת הבנות
"עמית מה את לובשת?" שאלה אותי סיוון
"אין לי מושגגג" עניתי וחיפשתי באחת המזוודות
"חכי אני אעזור לך" אמרה וחיפשה איתי גם
"יואו קחי את זה" אמרה והוציאה חולצה שחורה כתף אחת וג'ינס ב'ז (תמונה למעלה)
"וואי אני אשים את זה עם האלכסנדר שלי" אמרתי
"טוב אל תשכחי יוצאים עוד רבע שעה" אמרה
"סבבוש" עניתי והתחלתי להתארגן

"וואי זה נדיר קחי את זה" אמרתי לנועה הבת זוג של אוראל
"חושבת?" שאלה והסתכלה במראה
"כןן זה נדיר רצחחח" עניתי
"עמית תמדדי" אמרה לי מיקה והביאה לי מכנס
"טוב שנייה" אמרתי ונכנסתי לתא מדידה

"יפה?" שאלתי כשיצאתי
"נדירררר" אמרו לי ירין נועה ומיקה
"יאללה לקופה" אמרה סיוון ומשכה אותנו לשם

"אפשר את המספר טלפון שלך?" שאל המוכר (באנגלית)
"את שלי?" שאלתי מופתעת (אנגלית)
"כן" ענה (אנגליתת)
"סליחה, יש לי חבר, באמת סליחה" אמרתי (שוב אנגלית)
"אוי סליחה מצטער" אמר במבוכה (אנגליתתת)

"עמית ישווההההה כולם רוצים אותךךך אח שליי המוכררר, מה נסגררר" אמרה מיקה
"יסתומה הסתכלת על עצמךךך??" צחקתי
"חברים, בואו נסכם כולנו שעמית פה הכי שווה" אמרה אדל
הרגשתי שנועה קצת נעלבה, כי הן אחיות והן מרימות לחברה של אח שלהן שיש כאן עוד אחת
"לא לא לא חמודות שלי, תסתכלו עלייה" אמרתי והצבעתי על נועה
"זאתי היפה הזאתי נדירההה" אמרתי והיא צחקה

"טוב אני מוטשת" אמרתי והתיישבתי על אחד הספסלים שראיתי
"מה מוטשת יש לנו עוד מסע קניות שלם" אמרה ירין
"אז אני חותכת" אמרתי
"מי יקח אותך?" שאלה
"אני אקח את עצמי" צחקתי
"מפחיד השעה שתיים עשרה בלילה" אמרה
"אל תדאגי" אמרתי
"לא יקרה לי כלום" המשכתי
"לא לא אני מפחדת אולי תתקשרי לדניאל?" הציעה
"לא צריך, אני זוכרת את הדרך, ישר עד הכיכר הקטנה ושמאלה ארוך" אמרתי
"טוב תיזהרי" אמרה
"לא חכי עמית אני גם באה" אמרה מיקה והתקדמנו ביחד

במהלך ההליכה הלכו אחרינו שני גברים גדולים כאלה
"מיקה אל תסתכלי אחורה ואל תיבהלי, הולכים אחרינו שני אנשים גדולים" לחשתי לה בעברית
"בואי נלך טיפה יותר מהר" הציעה והתחילה ללכת מהר יותר
הם הגבירו את הקצב ואני נעצרתי, הסתובבתי אליהם ואחד מהם אחז בידי
העפתי לו אגרוף בזמן שהגבג השני עזר לו ואני ומיקה הלכנו הכי מהר שיכולנו

"והגענו בשלום" אמרתי וסגרתי את הדלת
"איזה יציעה דפקת שם ימלכה" אמרה
"אל תדאגי ככה זה כשיש שני אחים קטנים" קרצתי
"יאללה חתכתי, לילה טוב" אמרתי וחיבקתי אותה
"לילה טוב" ענתה והלכה לחדר שלה

"דניאלי חזרנו" אמרתי לו
"יופי חיים שלי" אמר ישנוני
"לילה טוב" אמרתי ונשכבתי לידו
"לילה טוב" אמר
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סורי שהפרק רק עכשיו לא הייתי בבית
לאב יו❤❤❤

מי היה מאמין? - עונה 2Where stories live. Discover now