לפני שלוש שנים שמעתי סיפור. איש שהכיש אותו נחש. האיש הצליח להוציא את הארס מידו. כמה דקות לאחר מכן הנחש נחנק מאיזשהי אבן. האיש לא היסס לרגע ועזר לנחש. אחד האנשים שהיו בסביבה שאל אותו 'למה אתה עוזר לנחש אחריי שהכיש אותך?' האיש ענה לו 'אני לא כמוהו, אני לא אשתנה למרות האנשים סביבי'
התעוררתי בבית חולים, הסתכלתי סביבי וראיתי המון אנשים עצובים, אך לא הכרתי אף אחד, המון אנשי צוות, ואז איזה אחד שישב בכיסא שם לב שהתעוררתי
"עמית! התעוררת, את בסדר?" נגע בכתף שלי והתרחקתי
"מה.. עמית זה אני, דניאל" אמר על סף בכי
"עמיתוש, את בסדר עכשיו?" נכנס אבא שלי במהירות לחדר וחיבק אותי
"מה.. מה קרה לי?" שאלתי כששמתי לב שכולי תחבושות
"טיילנו ביחד בשכונה, ואז הלכת לכביש ומכונית דרסה אותך" הסביר הדניאל הזה
"ומי אתה?" שאלתי
"אני דניאל, החבר שלך" אמר
"אני זוכרת רק אותך" אמרתי והסתכלתי על אבא שלי
"אתה אבא שלי, קוראים לי עמית סויסה וזהו" אמרתי
עשו לי המון בדיקות ולפי מה שהבנתי, נמחק לי הזיכרון של האנשים החשובים בחיים שלי, בכל אופן אני זוכרת לקרוא, לכתוב, לדבר, הבנתי שאני מגוייסת לחייל האוויר בתור טייסת, אני זוכרת את הדברים שלמדתי שם אני רק לא זוכרת את האנשים, שום פרצוף לא מוכר לי חוץ משל אבא שלי
"אז מתי אני משתחררת הביתה?" שאלתי
"נקווה שמחר בערב" ענתה לי הרופאה
"רגע איזה יום היום?" שאלתי
"ראשון" ענתה
"שלום" נכנסו שני בנים לחדר
"מי אתם?" שאלתי
"סיס אותי את לא מזהה? אותי?" שאל הבן הגדול
"לא, סליחה" השפלתי מבט
"אני אח שלך, לירון" אמר
"ואתה?" שאלתי את הקטן
"עמית, אני ערן, אח שלך" אמר
"יש לי שני אחים?" שאלתי
"ארבעה, יש שתיים גדולות, אליה ועומרי" אמר לירון
"אנחנו חמישה? ואיפה אליה ועומרי?" שאלתי
"אליה בבסיס ועומרי בדרך לפה" ענה
"עומרי פה, אפשר להתחיל" נכנסה מי שהתגלתה כרגע עומרי
"תותית רק צרות את מביאה הא?" צחקה
"תותית?" שאלתי
"שם חיבה" ענתה
"מה איך את?" שאלה
"יכול להיות יותר טוב" עניתי
"טוב אז אני עומרי, אני בת 21, בקרוב מתחתנת" אמרה
"מזל טוב" חייכתי
"תודה תותית" קרצה
השעה הייתה כבר ערב ונשעה דפיקה בדלת
"פתוח" עניתי ונכנס מישהו חתיך בטירוף
"היי עמית, זוכרת אותי?" שאל התיישב בכיתה שליד המיטה
"לא, ממש סליחה" אמרתי
"הכל בסדר, אני אוראל, אח של דניאל" אמר
"דניאל?" שאלתי
"חבר שלך" ענה
"האא כן כן נזכרתי, סליחה אני פשוט כל כל מבולבלת היום" אמרתי
"הכל בסדר" חייך
החיוך שלו כזה מושלם. די עמית. יש לך את דניאל. שאת לא כל כך מרגישה כלפיו משהו...
"מי זה?" שאלתי כאשר נשמעה דפיקה בדלת
"דניאל" ענה
"תיכנס" אמרתי
"אוראל מה אתה עושה פה?" שאל אותו
"באתי לבקר" ענה
"אוראל, תוכל להשאיר אותנו ביחידות לכמה דקות?" שאלתי אותו
"בטח, אני בחוץ" אמר ויצא
"אני לא יודעת, משהו השתנה, אני לא מרגישה שום דבר אלייך" אמרתע וראיתי שזה קרע אותו
"אני ממש מצטערת" אמרתי
"בבקשה, בבקשה תיתנו לנו עוד הזדמנות, תחכי קצת, שיחזור הזיכרון, את תיזכרי את כל החוויות שלנו יחד, אני באמת אוהב אותך!" אמר
"בסדר, אני אתן עוד הזדמנות לזה" אמרתי אחריי כמה שניות
"טוב לילה טוב" אמר לי בנשיקה
"לילה טוב" אמרתי בחיוך והוא יצא מהחדר
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
סורייי שרק עכשיו פרקקק
דניאל ועמית או אוראל ועמית? אתן תחליטו!!
לאב יוו😍😍😍😍😍😍
YOU ARE READING
מי היה מאמין? - עונה 2
Romanceמקום 1 #חתונה מקום 1 #געגוע מקום 2 #סיפורחדש מקום 2 #מסיבה מקום 3 #צבא מקום 3 #אחים מקום 3 #זוגיות מקום 3 #קושי מקום 8 #מתח מקום 9 #חברות מקום 11 #רומנטיקה תודה יפים שלי על הכללל😍😍 ~~~~~~סיפור גמור~~~~~~ ~~עונה 2 לסיפור - 'מי היה מאמין?'~~ החיים מ...
