פרק 29

441 22 7
                                    

תמיד ידעתי להעריך דברים. תמיד ידעתי שדברים לא באים ככה סתם, משהו גרם להם לבוא - עבודה קשה, אמינות והרוב מהשם. אף פעם לא הייתה לי קנאה לאנשים שבאו ממקום עם הרבה כסף, כי הם לא יודעים להעריך דברים (לא מכלילה את כולם), תמיד ידעתי שאם תעשה טוב יחזור טוב. טובה תחת טובה.
תמיד הערכתי את הדברים הכי קטנים, כי הדברים הכי קטנים, הם הדברים הכי גדולים.

יום שבת. יום מנוחה.
"בוקר טוב" אמרתי לאיתן ודביר
"בוקר טוב" ענו לי
ציחצחתי שינים, שטפתי פנים והלכתי להחליף בגדים
לבשתי אוברול ורוד וחולצה לבנה ארוכה (תמונה למעלה)

חזרנו מהקידוש של הבוקר לחדר
"וואו נראה לי אני הולכת לישון" אמרתי
"מה לישון, קמת לפני שעתיים" אמר איתן
"אני עייפה, נרדמתי מאוחר" אמרתי
"נראה לי אני גם אלך לישון, אין כל כך מה לעשות" אמר דביר
"טוב לילה טוב לכם" אמרתי ונשכבתי על המיטה
"מי זה?" שאל איתן כשנשמעה דפיקה בדלת
"ביץ!" צעקה הילדה שדחפה עליי את הקפה ונכנסה לחדר
"למה באת לפה?" צעקה עליי
"תרגיעי את הטונים שלך" אמרתי לה בקול שקט
"לא באלי! מאז שבאת הכל קורה" צעקה
"חיים אני ממש לא אחראית לבעיות שלך" אמרתי
"בגללך אני וחבר שלי נפרדנו" צעקה על סף בכי
"בסדר מה זאת אשמתי" אמרתי בגילגול עיניים
"את מוצאת חן בעיניו" אמרה ויצאה בטריקת דלת

"מה רצית להגיד לי?" שאלתי את איתן כשעצרנו ליד איזה עץ יחיד שהיה שם
"אני יודע שיש לך חבר, אבל אני לא יכול להתאפק" אמר ונישק אותי
"איתן זה מתאים" אמרתמ והתרחקתי אבל הוא נישק אותי שוב
"איתן" התנתקתי שוב
"צודקת, זה לא היה במקום" אמר
"פשוט תשכחי מכל מה שהיה פה" אמר והלך משאיר אותי שם לבד

בגדתי בו. בגדתי בדניאל. זאת התחושה הכי נוראית שיכולתי לחוות. תחושת גועל. אני מרגישה כאילו עשיתי את 'המעשה שלא יעשה'.

יצאה השבת. אני ואיתן לא דיברנו מאז הנשיקה. אני ודביר יותר דיברנו ועכשיו אני מתכוונת לספר לדניאל.

"חיים שלי מה קורה? שבוע טוב" אמר
"ככה, שבוע טוב איך אתה?" שאלתי
"חיים שלי מה קרה? מי עשה לך משהו אני שובר אותו" אמר
"דניאל.. בבקשה אל תכעס" אמרתי בקול שקט
"מה קרה?" שאל בקול רציני
"באנו מהגדוד אני ועוד שני בנים, אחד שנה ב ואחד שנה ג. זה שבשנה ב, לקח אותי הצידה ונישק אותי, ברור שהתרחקתי מיד אבל אחריי זה הוא נישק אותי שוב והתרחקתי שוב ואז הוא הלך" אמרתי
הוא שתק כמה זמן
"תגיד משהו" אמרתי
"הוא ידע שיש לך מישהו?" שאל
"ברור, אני אמרתי להם" אמרתי
"לעזאזל!" צעק (תחשבו שזה איזה קללה אני פשוט שונאת לקלל)
"אני אדבר איתך כבר ביי" ניתק

אפשר להבין אותו, אני בגדתי בו, גם אם זה היה בלי כוונה
דיברתי עם ההורים שלי, לא סיפרתי להם עדיין את כל זה, זה יקרה בהזדמנות

הטענתי את הטלפון ועצמתי עיניים
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
טוב טוב טובבבב אז ביום שישי היה לי את היום הולדתתת ולא יכולתי להעלות את הפרק אז הכלתי רק עכשיווו ולא בטוחה שאני העלה מחר (כאילו בראשון) עוד פרק כי אני חוגגתתת אז לא יודעתת
טוב לאב יו😍😍😍
סמיילים מושלמיםם - 🎀😍❤👑✈💍🖤 - א מ א ל הההה

מי היה מאמין? - עונה 2Where stories live. Discover now