פרק 2

2.8K 177 492
                                    

פרק די ארוך תהנו.

זה היה ה23 בדצמבר, יום לפני ערב חג המולד, ויום הולדתו של לואי. הארי הלך לקנות ללואי מתנה ליום הולדתו ומתנה לחג המולד בשבילו, יודע שאין אף אחד שיקנה לו אותן.

היה כבר מאוחר בצהרים כשהוא הגיע לבית, ״אני בבית!״ הוא קרא וסגר את הדלת מאחוריו. בר רץ לעברו ודחף את גופו הגדול בין רגליו של הארי, גורם לו לצחוק, ״היי בחור גדול.״

מיילו ישב על הספה נובח לתשומת לב, הארי הלך לכיוון הספה והניח נשיקה לראשו.

״לו, אתה בבית?״ הוא קרא לעבר אזור חדרי השינה, ולואי יצא החוצה עם תיק בידו. הארי קימט את מצחו, ״לאן אתה הולך?״

״אני נשאר במלון.״ לואי השיב בפשטות. ״רק רציתי להודות לך שנתת לי להישאר בימים האחרונים, אני-״

״למה אתה עוזב?״ הארי שאל והניח את מיילו, מתקדם לעבר לואי.

״עוד מעט חג המולד, ואתה הולך להיות עם המשפחה שלך.״ לואי אמר, מסיט את מבטו ממנו. ״אני לא יכול להישאר, אני לא אהיה קשור. כמו תמיד..״ הוא לחש את החלק האחרון, אבל הארי שמע בדיוק את מה שהוא אמר, וזה גרם לו לחוש כאב פתאומי בליבו.

הארי נאנח, לוקח את תיקו של לואי מידו ומחזיר אותו לחדר האורחים.

״היי! מה? הארי.״ לואי עקב אחריו, ״למה אתה עושה את זה?״

״בגלל שאני לא הולך להיות בחג המולד עם המשפחה שלי.״ הוא נאנח, ״התכוונתי ללכת, אבל סופה ענקית מגיעה ואנחנו לא נוכל להיפגש השנה, רק אחרי השנה החדשה.״

״ס-סופה?״ לואי הצטמרר ונשך את שפתו התחתונה.

״כן, אחת ממש גדולה. אתה יודע, שלג, ברקים, רעמים.״ הארי אמר, לא יודע שהוא גורם ללואי להרגיש באי נוחות.

״ט-טוב, אני עדיין ה-הולך להישאר במ-מלון. הייתי כאן יותר מ-מידי.״ לואי הלך לקחת את תיקו שוב, אבל הארי תפס את ידיו והוציא אותו מהחדר, ״אתה נשאר כאן וזה סופי.״

״למה אתה מתעקש?" לואי שאל, ״למה אתה לא זורק אותי לרחוב, כמו שההורים שלי זרקו? כמו שכולם היו עושים?״ הוא יכל להרגיש דמעות מצטברות בעיניו. הארי פשוט נחמד אליו, אף אחד אף פעם לא היה נחמד אליו כך.

״כי אכפת לי.״ הארי אמר.

״למה אכפת לך?״ לואי שאל בשקט, קרוב ללחישה, הוא לא רצה שקולו ישבר אם הוא לא ילחש.

״בגלל שאף אחד לא צריך להיות לבד בחג המולד, במיוחד לא ביום ההולדת שלהם. וחוץ מזה, אתה פשוט מתוק ונחמד, אני אוהב שאתה בסביבה.״ הארי חייך.

לואי הסיט את מבטו, הוא משך באפו וניגב את הדמעות תחת עיניו. הארי קימט את מצחו ולקח את פניו של לואי בידיו בעדינות, ״היי, למה דמעות?״ אמר וניגב את דמעותיו של לואי עם אגודלו.

A model and a fan | larry stylinson Where stories live. Discover now