באושר ועושר

פרק י

טכנית, עדיין ראשון

הפרק נראה לי קצת יותר קצר היום? סורי, זאת נראתה לי נקודה מוצלחת לחתוך אותו

אוי, אמ, זה לא ממש פרק נעים? כאילו, בכללי, הכמה פרקים האלו לא הכי נעימים ומיקה מקיא פה, חשבתי שאולי כדאי לציין

ויש גופות

ואני אפרנטלי חשבתי שתיארתי הרבה פחות ממה שבאמת תיארתי אז זה כנראה קצת מפורט? לא נראה לי שזה מזעזע מדי אבל שמץ, תדעו שיש אלימות 

*

"לא..." מיקה הכחיש. "אנחנו נשארים פה."

"תן לפיה שלך לקחת אותך הביתה – "

"אז מה אתה עושה פה, הבן של בוס?" קול נבח מעליהם.

זוג נעליים שחורות כבדות ננעץ ממש מתחת לאפם. עיניו של מיקה טיילו מעלה, על רגליים עבות כמו עמודים במכנסי טרנינג אפורים ועוד מעלה, על חזה מסיבי כמו חבית בירה בגופיה לבנה מוכתמת ועוד למעלה לפנים רבועות עם לסת כבדה ואף מעוקם בין עיניו צרות. הכחול החיוור שלהם נצנץ מהמעמקים מתחת לגבות העבות.

קנה של רובה נדחף בינו לבין נואה כמו חוטם סקרני.

"קליף," נואה אמר.

"מי היפיוף?" האיש הגס שאל, עיניו נצצו כשנחו על מיקה. "שווה משהו?"

"הוא חבר של עזראל," נואה ענה בקור. הוא התרומם וגרר את מיקה לעמידה, הוא דאג להתייצב ככה שמיקה הוסתר מעט מאחורי כתפו. "הייתי בדרך לקחת אותו הביתה אז אם לא אכפת לך – " הוא סימן בידו.

"אכפת לי." הוא תפס את זרועו של נואה ופיתל אותה אל מאחורי גבו, התנוחה הכריחה את נואה לקמר את חזהו החוצה. זוויות העיניים שלו התהדקו מהכאב והוא נשך את לחיו בשביל לעצור אנקה. "אתם באים איתי."

"מיקה," נואה אמר.

"אני בא," מיקה ענה מיד. "טוליפ - ?" הוא הסתובב לאחור לגלות נקודה ריקה במקום שבו כרע הפיה הסנדקית שלו. "חסר תועלת..."

נואה גרגר צחקוק אוורירי.

"תתחילו לזוז," הביריון ציווה. נואה לא נלחם ואפשר לו להדוף אותו לכיוון המדרגות. מיקה, אחרי רגע שבו קפא במקומו ונתן להם להתרחק ממנו מספר צעדים מיהר לרוץ אחריהם. החצץ החליק מתחת לנעליו. מיקה העיף מבט למטה, האבנים הלבנות כוסו בנוזל צמיגי וכהה. הוא מאוד ניסה להכחיש את הצבע הארגמני שחלחל לתוך האדמה.

"דם..." הוא מלמל לעצמו. הריאות שלו טרטרו בחזהו בלי לספק מספיק חמצן. נקודות שחורות הסתננו לשולי הראיה שלו. העולם התנודד.

"זוז, יפיוף!" מישהו דחף אותו מאחור. הוא כשל קדימה וחזר לנוע.

הוא עצר? אפילו לא שם לב.