באושר ועושר

הקדמה מפי אני

הו, יאיי, כתיבה חופשית ולא רישמית! הללויה.

אם קראתם משהו שלי אתם יודעים שיש לי נטיה נוראית להשתמש בהקדמות בתור שיח חד צדדי שלי עם האומללים שטעו בדרך לכאן. 

כאילו, אני מתה עליכם, אתם האומללים שלי אם אתם פה אז אתם אומללים אהובים מאוד אבל עדיין, אתם צריכים לקרוא את השטויות שלי אז אומללים.

דרך אגב, אתם רואים את הארמדיל בתמונה? הוא ורוד! ורוד! התכוונתי לשים כנפיים ורודות בגלל טוליפ אבל במקום זה מצאתי ארמדיל ורוד ולא יכולתי להתאפק. זה ארמדיל שנקרא ארמדיל פיות ורוד, הוא מתאים להפליא לסיפור שבו יש סנאי סגול בתור מנטורית. לפרטים עליה, טוב, תצטרכו פשוט לקרוא.

אוקיי, חזרה לעניינינו. 

אני מעדיפה לכתוב הקדמה כי הצילו, לסיפור הזה אין שום טאקט (גם לכותבת שלו אבל מילא) ולכן אני באמת מרגישה צורך להזהיר. כאילו לא, אל תדאגו, לא הולכים להפתיע אותכם פה גישות שונאות כלפי אף אחד, לא מתאים לתפיסת העולם שלי בשיט ואני באמת מאמינה שלעזאזל, לכולם מותר לעשות מה שהם רוצים ועם מי שהם רוצים כל זמן שכולם בגיל ההסכמה ומסכימים בראש צלול, אבל זה לא אומר שלסיפור הזה יש טאקט. 

בואו נגיד את זה ככה, זאת פרודיה, ובהתאם, זה קצת הזוי וקצת הומור שאולי הוא לא תמיד הכי פוליטיקלי קורקט. אני מעדיפה שנסיים עם ההתנצלות הזו עכשיו אז ככה - למען השם, אל תעלבו מהשטויות שלי וגם אל תעלבו אם יצגתי משהו לא סבבה. אני אעריך אם תגידו לי מה הבעיה ואני אשנה אבל אל תקחו ללב, לא לשם כך התכנסנו ואני מודה בפה מלא, לצערי, אני לא יודעת הכל. 

קיצר, אם מישהו נפגע, או מרגיש שמשהו פוגעני מדי, אני מתנצלת מראש.

ועכשיו לטיפה תודות:

כריכה נעשה בשת"פ מלבב עם שוש שסבלה את ה - אבל אני לא יודעת איך אני רוצה שזה יראה - שלי במשך איזה שעה. היא אחראית לזה שזה כריכה, אני אחראית לציור הקריפי משהו.
רואים? שת"פ

ואם כבר מדברים על אנשים שסבלו אותי ואת הסיפור הזה, אז חבר'ה מאינסטגרם ובעיקר רים, איך עוד לא הרבצת לי? 

הא, וכן, הסיפור הזה (היא מתעקשת) בשבילה. תהרגו אותי למה היא אוהבת אותו אבל היא אוהבת אותו. 

ונראה לי שזהו?

הא, כן, פרטים טכניים:

כרגיל כל הפרקים כבר כתובים אז יעלו בצורה די קבועה כל יום ראשון בהנחה שאני לא אשכח כהרגלי בקודש. הייתי אומרת גם שעה אבל פחחחח אני סנילית מדי בשביל זה, אני בוודאות לא אזכור לפרסם בשעה קבועה.

מקווה שתהנו!

דפנה