באושר ועושר

פרק יא

טוב, אפילו בשעה אמיתית ביום ראשון 

הפרק!

ואו, הפרק הזה לא רצה להתחלק בשום אופן אז הוא ממש נגמר באמצע החיים ובלי קשר לכלום... סורי, זה מה שקורה שכותבים הכל כבלוק במקום לחשוב כמו בן אדם נורמלי על חלוקה לפרקים...

אמרתי שהסיפור הזה צריך שכתוב פעם? כי הוא צריך.

סורי, לא אכפת לכן מהפטפוטים שלי 

פרק

הבטחתי

בבקשה

*

השקט נמשך. ואז נקישה נוספת. יד נחה על כתפו.

"אורן," הקול של מיכאל נשמע מעל לראשו. מיקה הציץ דרך ריסיו. המלאך כחול העיניים עמד בינו לבין האקדח ופניו אל ראש המאפיה. "אני חושב שהיה מספיק מוות היום."

"אל תתערב, מיכאל," ראש המאפיה נבח. "זה לא העסק שלך."

"אני מגן על נואה." המלאך ניפח את חזהו. החזות השקטה שלו השתנתה, הוא יישר את כתפיו לאחור וזקר את סנטרו.

"מיכאל," נואה ניסה להתערב. הוא ריסן את המלאך ביד רכה על זרועו.

מיכאל טלטל את ראשו. נשם. מיקה יכל לראות את שריריו מתגמשים חזרה ומאבדים את הנפח שנתן להם הצורך להיראות לאיים.

"מלאך טיפש," סינן ראש המאפיה. מיכאל נעץ בו מבט קר.

"מיכאל הכרחי לעבודה שלי," המלאך אמר. "הוא הכרחי לביטחון של נואה. אני פועל תחת חוק המלאכים השומרים ומאושר להשתמש בכוח שאראה לנכון."

נואה הרכין את ראשו כך ששיערו הצליל על עיניו. מיקה חשב שהוא מחייך. הוא מצא חיוך מקל גם על פיו. הטעם המר והצורב של הקיא נשך את חיכו אבל הנשימה הבאה באה לאט יותר. החזה שלו כאב, הוא כרך את זרועותיו סביבו בחיבוק עצמי.

מיכאל התכופף לגובה שלו ותפס בסנטרו. הוא הרים את פניו כך שעיניהן נפגשו.

"אתה בסדר, ילד?"

מיקה הנהן בלי קול. "קצת מזועזע," החליט להוסיף אחרי רגע של שתיקה. בסופו של דבר, זאת הייתה האמת.

"אנחנו נצא מפה עוד רגע," נואה הבטיח מאיפשהו מעליהם.

"לפני שאתם בורחים, לא הבטחת לי משהו?" ראש המאפיה שאל.

נואה היסס.

"נואה," ראש המאפיה לחש בקול סוכרתי.

"אפס שש אפס שלוש." נואה הישיר מבט אל אביו. "אבל אני יכול לומר לך מה תמצא – "

"שלא התקשרת למשטרה?" ראש המאפיה המשיך בקול המתקתק.

"התקשרתי."