באושר ועושר

פרק יב

וכרגיל באיחור אופנתי

כזו אני, אופנתית

אם אתם מחפשים אותי אני בפריז בשבוע האופנה (בנפשי, כי פיזית יש קורונה ואסור)

בכל מקרה, פרק

ולא, אני לא באמת מבינה משהו באופנה, אני מזהה שמלות, חולצות, מכנסיים וחצאיות, וזהו.

*

מיקה צחקק.

נואה הרים גבה והטה את ראשו.

"נסעת על אופנוע פעם?"

"לא. אבל זה סקסי, תמיד רציתי."

נואה קפא לרגע כמו סרט בהילוך איטי לפני שלקח נשימה והאיץ חזרה לקצב העולם.

"תעלה על האופנוע."

"קסדות?"

נואה שכבר התיישב בפיסוק על מושב העור, השעין את מרפקיו על הכידון וקבר את ראשו בידיו באנחה.

"כמעט נהרגת איזה שלוש פעמים היום, אתה יכול כבר לעלות על האופנוע?"

"איך מיכאל יכנס?" מיקה המשיך לבחון את המושב בעין צרה.

"יש לו כנפיים."

"אני אעוף," מיכאל ענה.

"ואתה בטוח שזה – "

"תעלה. על. האופנוע," נואה קטע אותו. "ותחזיק חזק."

מיקה ציית. הוא התיישב מאחורי גבו הרחב של נואה ודאג לשמור את אגנו כמה שיותר קרוב לקצה המושב וכמה שיותר רחוק מישבנו של הגבר שלפניו. הוא התכוון לאחוז בצדי המושב אבל נואה הקדים אותו. הוא תפס את בכפות ידיו של מיקה וגרר אותן לנוח סביב חזהו בחיבוק קרוב.

מיקה צייץ.

"תחזיק חזק," הוא ציווה שוב. ובזה בעט את האופנוע להילוך ראשון ולחץ על הגז. חריקות החצץ מתחת לגלגלים צווחו מעל נהמת המנוע העוצמתי. מיקה קלל שהאחוזה הפכה למריחה לבנה בחושך בגבם בזמן שהאיצו החוצה מהשער ואל הרחובות.

"רחוב הים 427," הוא צעק את כתובתו מעל השריקה של הרוח. נואה המהם לאישור. הצליל הדהד בחזהו ומיקה שנצמד לגבו נרעד.

לגבר שלפניו היה ריח כבד של מושק ואלכוהול יקר, וויסקי או רום, משהו מתובל ואיכשהו, גם טיפה לימון ועור מעובד. מיקה הניח את ראשו על שכמו של נואה ועצם עיניים. המנוע ששאג בין רגליו נחלש לרטט מרגיע והרוח הקפואה שחטפה את שערו ומשכה בקצוות מוזהים-כחולים-ורודים שככה מחומו של האיש שלפניו. הוא ספר נשימות, שלוש פנימה,שלוש החוצה.

"אל תרדם," נואה צעק מעל הרעש.

מיקה טפח ששמע על האזור הקרוב ביותר לידו שהתגלה כבטנו השרירית של נואה.