פרק ג

137 28 91
                                    

לא יודעת למה חייתי בשקר שאני אצליח לעמוד בלו"ז מסודר

אז... באיחור של יום, קבלו את פרק ג

*

"ששש... ששש..." אצבע שמנמנה טיילה לאורך קו הלסת של מיכאל. הבן של המאפיונר הקיף אותו בצעדים מדודים. הוא חייך. וליקק את שפתיו באיטיות. עפעפיו הצלילו על מחצית מעיניו במה שהוא חשב שהוא מחזה סקסי ומיכאל חשב שנראה מגוחך ומפריע לראות. "אל תהיה כזה."

"אז עכשיו לא רק שאתה רץ לבכות לאבאל'ה, אתה מביא את הביריונים שלו בשביל לאנוס?" מיכאל מלמל.

הבן של המאפיונר האדים. היד שליטפה את פניו של מיכאל נקמצה לאגרוף שהוטח בפניו. ראשו נזרק לאחור כנגד כתפו – החסונה להפליא – של הביריון שהחזיק אותו ועינו שידרה אותות כאב והבהובי צבע.

כן, הוא צריך ללמוד מתי לסתום.

"אני לא צריך אותם בשביל להתמודד איתך, רכרוכית!" הוא צעק. הרוק שלו רוסס על פניו של מיכאל שעיקם את אפו. "חלשלוש מתרומם!"

מיכאל גלגל עיניים.

אגרוף נוסף חבט בו, הפעם בבטנו. הוא התנשף, חרחר. גופו ניסה להתכווץ באחיזתו של הביריון אבל היד סביב חזהו עמדה ביציבות של מעקה בטיחות בקרון רכבת הרים.

"אתה לא לומד."

מיכאל מצא את עצמו מסכים, גם עם המילים וגם עם הנימה המזלזלת.

"אז מה אתה מתכוון לעשות?" מיכאל מלמל. הפנים שלו כאבו. גם הבטן. והידיים שלו איימו לאבד תחושה אם הלחץ נגדן ימשיך.

הבן של המאפיונר הטה את ראשו. צמיגי השומן סביב צווארו שימשו כרית ללחיו העגלגלה.

" – אז כן," קול דיבר מאחורי הבן של המאפיונר. טוליפ הופיע שם, אצבעו טפחה על שפתו התחתונה ומבטו המהורהר ננעץ במחזה. "לפי התקנות לדאוג שאתה נשאר בחיים היא אכן אחת המשימות שלי."

"אז תתקדם עם זה!" מיכאל הציע.

בזמן שהבן של המאפיונר קרא: "מי אתה?"

"אני הפיה הסנדקית של מיכאל. וכן, מיד," טוליפ ענה לשניהם בשלווה. הוא נקש באצבעותיו.

צלילי הפתיחה של Let it Go מפרוזן בקעו מאזור הישבן של הבן של המאפיונר. כמה רגעים דוממים של הפתעה מצד כולם איפשרו למוזיקה הקליטה באופן מעצבן להיות הדבר היחיד שהדהד בחדר ואז הבן של המאפיונר ביצע ריקוד מהיר לשלוף את הטלפון מהכיס האחורי ולהפסיק את הצלצול.

"תסתום!" הוא סינן לעבר מיכאל. מיכאל חייך ועפעף בריסיו. הבעת – אני? מה אני אומר? נמרחה על פניו. הבן של המאפיונר חשף אליו שיניים לפני שהרים את הטלפון הנייד לאוזנו וענה ב: "הלו, זה עזראל."

"באמת?" מיכאל סימן בשפתיו.

"כן, זה שמו," טוליפ ענה בקול. מיכאל גנח.

באושר ועושרWhere stories live. Discover now