באושר ועושר

פרק א

מוכנים? מתחילים

מקווה שתהנו

*

צל הוטל על על מדף הנעליים שמיכאל בחן. יד הונחה על מותניו וקול לחש באוזנו:

"מה אתה עושה, יפיוף?"

"עובד." מיכאל התרומם בחדות ותפס את היד. הוא הרחיק אותה ממנו ודאג לעקם את האצבעות בזווית שאצבעות לא אמורות להתעקם בה. "אל תגע בי."

"למה ככה?" הגבר – נער? הזיפים הדלילים על סנטרו הרופס רמזו גיל צעיר – ניסה להתמקח.

מיכאל טרח לסקור אותו במבט. הוא היה גבוה – שזה טוב. שומני – פחות טוב. לבוש בבגדי מעצבים צעקניים ונעלי נייק מוזהבות – רע.

מיכאל שילב את זרועותיו על חזהו ונשען לאחור על מדפי הנעליים.

"באמת למה?" מיכאל תהה, הוא טפח על סנטרו בציפורן אחת צבועה בסגול מנצנץ. "אני אתן לך ניחוש? מתחיל ב – אתה ונגמר ב – מכוער."

הנער האדים. השפתיים הבשרניות שלו נפתחו והעיניים הכדוריות שלו בלטו.

"אתה עושה טעות!" הוא איים. "אבא שלי – "

"גם אם אבא שלך הוא ראש המאפיה – "

"איך ידעת?" ההפתעה לא עשתה טובות לפניו של התוקף של מיכאל, האדום העמיק לסגול מנומר בורדו וסנטריו רטטו.

"מה?"

"מה?"

"פשוט תעוף מפה!" מיכאל בטש בעקב מגפו בקרקע. "או שאני אקרא למשטרה."

"ומה תגיד להם, תינוקת?"

"שהטרדת אותי?" מיכאל הרים גבה. הוא רפרף בריסיו הארוכים ועיוות את קולו להמהום גבוה וילדותי: "אדוני השוטר, אדוני השוטר, האיש הזה נגע בי!"

הנער לקח צעד מודגש לפנים. הוא התנשא ראש וחצי מעל מיכאל אל אף העקב של מגפיו. מיכאל נאנח. הוא זקר את סנטרו וצמצם את עיניו. השפתיים שלו השתרבבו בלעג והוא התנגד לקחת את הפסיעה לאחור שתציב אותו בפינה.

"אתה יודע משהו – " הנער התחיל.

"מה?" מיכאל התגרה.

"אתה לא שווה את המאמץ." הבחור ירק הצדה. הסתובב והלך. לא לפני שדאג לנעוץ מרפק חד בצלעותיו של מיכאל.

"הלוואי שתמות!" מיכאל קרא אחרי גבו המתרחק במתיקות. "אולי השדות בגיהנום יסכימו לשכב איתך אם אף אחד לא ימות במשך מספיק זמן!"

העורף מרופד השומן האדים.

"זה הסוף שלך, זונה," הבחור נשף.

"כן, כן," מיכאל צחק. "רוץ לאבא'לה!"

הנער ציית. הוא יצא מהחנות וטרק את הדלת. הזכוכית צלצלה ביבבה גבוהה ואדן העץ הדק רעד.