הסולטן שלי/גמור

פרק:16-אני מתנצל

ידו הגדולה חסמה את פי.. ניסיתי להתנגד אך ניכשלתי.

שמעתי קריעה של בד, הוא קרע את שרוול הכותנת שלי, דמעות חנוקות זלגו על רקתי. "אך..אני הולך לזיין אותך חזק" ואז פרץ כוח הגיעה לי משום מקום.

נשכתי את כף יגו שחסמה את פי בחוזקה "אהה! זונה" הוא הוציא את כף ידו מפי ואני זעקתי בחוזקה "הצילו!" אך מהר מאוד השתתקתי שידו הונפה וסטרה בחוזקה ללחי שלי. הוא שוב סתם את פי בידו.. הכאב  בלחי גרם לי לבכות בחוזקה "תסתמי מטומטמת" פקד בזעם.

ניסיתי לזוז שוב..אני מקווה שמישהו שמע אותי צועקת..בבקשה שמישהו שמע!

ואז הדלת נפתחה בחוזקה, "רד ממנה!" צעקתו של הסולטן גרמה לליבי להחסיר פעימה. האיש שישב עלי קם במהירות הבזק ממני והסתכל על הסולטן באימה. התייפכתי, שבורה עד כאב.

הסולטן הביט בי, זעם טהור ומאיים נשקף מעניו.

ללא רחמים כלל הוא הסתכל על האיש ופקד על השומרים "תענו אותו, שיצרח מכאב. ואז תעלו אותו לגרדום תצליפו בו ותכרתו את ראשו" השומרים קדו ולכחו את האיש שלא הפסיק לבכות ולהתחנן.

ליפני שהשומרים יצאו יהחדר הסולטן אמר להם "עצרו!" הם עצרו במקומם, הסולטן התקדם לעבר האיש והטיח את אגרופו בפניו, דם זלג מפניו "אני לא רוצה לראות אותו יותר..כחו אותו מכאן!" השומרים יצאו.

רעדתי על המיטה, בוכה ומתייפחת. הסתכלתי על הסולטן בפחד גלוי.

הוא התקדם אליי וישב בקצה המיטה קרוב אליי. הוא הסתכל עליי בעצב מעונה בזעם. "אני מתנצל" לחש אליי.. הוט הסתכל על הלחי שלי, במקום שבו האיש סטר לי. אני בטוחה שהיא נפוחה ואדומה. הוא העביר את קצות אצבעותיו בעדינות על לחיי.

"אני כל כך מתנצל אמל.." פלט ברתת "זאת לא אשמתך" זיק של תסכול נראה בעניו "זה כן, הייתי צריך לשמור עלייך, מהיום והלאה שומר ילווה אותך לכל מקום. את תהיי מוגנת." לא יכולתי לדבר.

הוא הסתכל על השרוול הקרוע שלי לכמה שניות.. ואז קם בפתאומיות "מרים בדרך לכאן..אם תצטרכי משהו, כל דבר אל תהססי לבקש." אמר ויצא מהחדר במהירות.

הוא לא ידע שאני צריכה אותו, שהוא היה לידי. כי רק איתו אני מרגישה בטוחה.

כעבור 20 דקות מרים רצה אל זרועותיי "אוו אמל"

נ.מ אחמד הסולטן-

לא יכולתי לסת את מבטה המפוחד של אמל, זה שרף אותי מבפנים.

כשראיתי את הבן זונה הזה עליה כמעט רצחתי אותו במו ידיי, אך אז הסתכלתי אליה, כמה מפוחדת נראתה, כמה עצובה ופגיעה.

אני אדאג שהבן זונה המלוכלך יסבול.

רגשות אשם צרבו אותי בזמן שאני צועד אלוך ושוב במשרדי. איך לא שיתי לב שהוא יצא מהמסיבה ישר אחרי שהיא הלכה? איך לא בחנתי את מבטו עליה.

איך לא הייתי זהיר לעזאזל! השומר פארוק התייצב מולי, אחד מהשומרים הכי טובים שלי "אתה לא עוזב אותה לשניה..לכל מקום שהיא הולכת, אתה תשמור אליה כמו על החיים שלך." הוא נשבע לי ואלך לשמור אליה.

הצבתי עוד שני שומרים מחוץ לחדרה, ומשרתת כבוהה בשם דלילה תהיה איתה 24 שעת היא תישן גם בחדרה.

כל שומר ידאג לה, מצב שמירה כמעט כמו שלי.
אני לא מסוגל שיקרה לה משהו.

התהלכתי בחדר כל כך הרבה זמן מי שמצא אותי במצב הזה היה עסיד.

"אתה צריך ללכת לישון אחמד, אתה יודע שמחר על הבוקר היה גזר הדין שלו אתה לא תוכל להיות עייף בזמן הזה" עסיד תמיד היה החבר הכי טוב שלי.

"אלך לישון ב 3 בלילה" עסיד חייך אליי בדאגה "עכשיו 4 לפנות בוקר" נאנחתי.. בסוף פרשתי לחדרי.

ניסיתי להירדם אך דאגתי אל אמל התירה שינה מעניי..

חשבתי עליה כל הזמן.

......................................................................
מקווה שאהבתם!💜
טוב האמת כתבתי את הפרק הזה במהירות בגלל תגובה של אחת הקוראות שלי. היא כתבה לי שהיא בטירונות וזה עושה לה טוב..אז הפרק הזה במיוחד בשבילך Melisatpl14 שהיה לך בהצלחה בטירונות מהממת😊❣(סורי שהפרק קצר😬)

מילים 589 🦋

תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם💕