הסולטן שלי/גמור

פרק:1-זה פקודתו של הסולטן

"מרים!!" צעקתי כל כך חזק שהרגשתי את הדוכן הממילא מתפורר שלי זז טיפה.. "מה???" היא החזירה לי צעקה מחרישת אוזניים "אני צריכה עוד מטבעות נחושת" אמרתי...טוח חצי שניה פאתל הביא לי את הארגז עם מטבעות הנחושת..

אתם בטח שואלים מה לעזאזל את צריכה מטבעות נחושת אז....הנה ההסבר:
אני מתפרנסת מדוכן קטן בשוק שמוכרים בו בגדי ריקודי בטן.

תפרתי את המטבעות לקו המותנים והרמתי את החצאית היפיפיה והזזתי אותה מצד לצד שומעת את רעשי המטבעות הנוקשים זה בזה..חייכתי לעצמי.

כשהייתי קטנה אימי לימדה אותי ריקודי בטן ואבא שלי היה תופר בחנות הזאת בגדי ריקודי בטן..אני כל כך אוהבת לרקוד , אני כל יום כמעט שמה בגדי ריקוד ורוקדת לפי המנגינה שבראשי ...

"סיימתי" אמרתי והגשתי למרים את החצאית והחזיה היפיפיות..היא חייכה בשביעות רצון ושמה אותם על המטלה והדביקה מדבקה על המטלה שרשום עליו 35 סנבר.
זה קצת אני יודעת אבל זה בגלל שהכומרים שאני משתמשת בהם זולים נורא..

רקדניות עניות קונות מפה,
אלווהי שרקדניות הארמון היו קונות מפה אבל הסכורה פשוטה מידי....המטבעות שאני משתמשת בהם הם או מנחושת או מברזל,אבל הבנות הרקדניות של הארמון יש על בגדיהן מטבעות כסף וזהב.
אין לי מספיק כסף בשביל זה.

אני בעצמי לובשת חלאט פשוט ושימה פשוטה נחה על ראשי, רוב הכסף אני משתמשת בשביל אוכל לי ולאחותי וגם בשביל שכר דירה לגברת חאג'יה המפחידה .

היום עבר סוף סוף השמש שקעה ואני סוגרת את החנות..יש יש יש! עכשיו נשאר ללכת לבית לאחותי להכין ארוחת ערב הכוללת :חמאה ופרוסת לחם..

אני מודעת נוראה לעובדה שאני נורא רזה אבל ירשתי את גופי מאימי כך שיש לי ישבן מעוצב בקפידה וחזה מרווח ויפה.. אבל ביטני נדבקת לגבי ופני.. לחיי הם קו חד של עצם הלחי ושפתיי עבות ויבשות בצימאון שלא נגמר..
שערי ארוך ולא ראה תספורת מאז גיל 16...זה לא מפריע לי אני אוהבת את שערי הארוך והשחור..עניי נראות תשושות ועיפות עם צבען החום הבהיר כמו החול המדברי של העיר.

אני יוצאת מהדוכן ומוציאה שרשרת ברזל כדי לנעול את הדלת מיפני פורצים, אבל שניה ליפני שאני נועלת אני מבחינה באיש עם מדים..

היה לו שימה זהובה על ראשו ובגדיו היו מהודרים..הוא בטח מן הארמון "הדוכן ברשותך?" האיש המהודר שאל..הוא היה מבוגר על עניים ירוקות וקרחת ענקית "כן אדוני"
"אני מגיע מן הארמון הסולטן פוקד לסגור את הדוכן כיוון שבמקומו יוצב נשקיה לקרבות" מה?
פערתי את פי , לא הדוכן הזה הוא ירושה מאבי והוא כל מה נותר לי..אני לא יודעת לעשות כלום חוץ מלתפור ולרקוד..איך אני ירוויח כסף? אני וחאלל אחותי נגבע מרעב ונמצא את עצמנו מחוץ לבית של גברת חאג'יה..

"בבקשה אדוני" אמרתי הוא הביט בי במבט מרחם והלך לדרכו..איני יכולה לעשות כלום בעניין זה פקודתו של הסולטן.

רצתי לביתה של מרים שגרה לידי עם אבא שלה רחים "מרים" צעקתי ודפקתי על דלת העץ.. היא פתחה אותה "מה קרה אמל?" היא שאלה בבהלה..סיפרתי לה הכל..בעוד דמעות נוזלות על לחיי "היה בסדר הכל היה בסדר אמל..אנחנו נמצא דרך לע-.." קטעתי אותה "לא אין דרך..אני בחובות מרים! אין לי כסף לקנות בקושי כיכר לחם פשוטה..גברת חאג'יה כבר אמרה שיש לי חודש לעוף מהבית שלה כי אין לי כסף לשלם לה..העסקים מתים אף אחד בקושי קונה כל שבוע רק 3 אנשים מקסימום קונים..אני מרוויחה בחודש רק 340 סנבר, אין לי כסף אני לא יודעת מה אני יעשה עם אחותי!" ילתתי בבכי..

מרים רק חיבקה אותי, היא יודעת שאני צודקת אין לי מה לעשות רק...או שיש?

רעיון עלה במוחי, אני יודעת מה לעשות!

........................................................................
מקווה שאהבתם🥰
פרק ראשון!!! אוואו מה אתם חושבים שאמל תעשה?
תגיבי ותצביעו!
אוהבת אתכם💓

(נ.ב למעלה תמונה של בגדיה של אמל)