אמל מרג'ה בת 19, היא נערה יפיפיה עקשנית ענייה ומרדנית..היא גרה בג'רמל עיר בירת הסולמאין , היא חיה עם אחותה הקטנה חאלל בת ה14 ..אמל היא רקדנית בטן מוכשרת ..יום אחד עבודתה של אמל נסגרת בגלל הסולטן המהולל אחמד.
אמל מחליטה לא לוותר היא מתפלחת לארמון בפ...
שמיים כחולים בהירים, שמש זורחת וריח הסתיו באוויר. ככה יום החתונה שלי נראה. היום זה היום, אחרי שבוע שלם של תכנונים זה הזמן לחתונה.
כבר שלושה ימים שכרכרות סוסים ומשרתים מפזזים בארמון. אנשים מארצות רחוקות כל כך באו בשביל החתונה. ואני כל כך נרגשת.
השמלה שבחרתי והזר פרחים תלויים בחדרי. הלכתי על סגנון בצבע זהב, מרשים ויפייפה. אני הסולטנית וכתר היה מונח על ראשי. הכתר שהונח על ראשה של אמו של אחמד. פתחתי את הכופסה האדומה מכתיפה, ידיי היו עדינות כל כך. כשפתחתי את הכופסה ראיתי את הכתר המרשים כל כך.
כתר משובץ אבני חן ויהלומים מנצנצים, כתר כבד ויפייפה. כתר מלכות של סולטנית .
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
התבוננתי ארוכות בכתר היפייפה והנוצץ, בעוד כמב שעות הכתר הזה היה מונח על ראשי. וגם כובד המלכות .
נאנחתי והסתובבתי בחדרי, ליבי דפק בחוזקה. הציפייה הרגה אותי, כל כך פחדתי והתרגשתי בו זמנית. אני יודעת מה מצופה ממני, אני יודעת שלא כולם יאהבו את הרעיון שלי כסולטנית.
כססתי את ציפורניי בלחץ, התחרטתי כי ניזכרתי כמה קשה עבדו על ידיי המשרתות, כדי שהיו מטופחות ועדינות.
משרתת עם חיוך מדבק נכנסה לחדרי, "גברתי, את מוזמנת להתלבש. אני אעזור לך." חייכתי אליה ונתתי לה להלביש אותי בשמלת הכלה שלי.
"מה שמך?" שאלתי את המשרתת הנחמדה, סומק עלה בלחייה, "סואיל" עינייה היו ירוקות ושערה קצרצר ובלונדיני. חייכתי אליה, "תודה, סואיל.שאת עוזרת לי." היא הרכינה את ראשה בחיוך נבוך , "מתי שתרצי, גברתי."
היא הובילה אותי למראה, וכמו בכל פעם שראיתי את השמלה הזאת נשמתי נעצרה בחזי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
