הוא בחן כל תזוזה שלי.. הנעתי את מותניי ורעשי האבנט שלי נשמע. הסתובבתי בחדר בצעדי ריקוד.. כל צעד שלי אני מרגישה את קרסוליי מרשרשים בצמידים שלי, בשלב כלשהו עצמתי את עניי וגופי נע מעצמו.. משתלב עם צלילי הנגינה היפים..
השיר הסתיים... פקחתי את עניי באחד, הסולטן הביט בי ולא זז..לא דיבר, עם לא החזה העולה והיורד שלו והווריד בצוואר הפועם יכולתי לחשוב שהוא מת.
כיחכחתי בגרוני כדי שידבר וגם להזכיר לו שהוא פסל.. הוא לא נע.
סומק הציף את לחיי,הוא עדיין הסתכל עליי ולא זז.
מה לעשות? לדבר? ללכת? שיגיד משהו! לעזאזל!
"הסולטן?" שאלתי אך הוא לא ענה, אולי לא רקדתי טוב? אולי אני משעממת אותו? אולי הוא יזרוק אותי ואת חלל לרחוב כי הוא התחרט שביקש ממני להיות מרגלת?
אוף שיענה! טוב עם לא לא מדבר אז אני ידבר "ברצונך שאלך?" שאלתי..הוא שוב לא ענה רק הסתכל. מה לעזאזל הוא רוצה?
התסכול בער בי..ובלי לחשוב התקדמתי לדלת, אחזתי בידית הדלת ואז...
קפצתי בבהלה שזרוע גברית הונכה על כתפיי "על תלכי" פקד הסולטן.
לא העזתי להסתובב.. אני ישקר עם אומר שאני מפחדת? כי לא פחדתי אני פאקינג קפאתי מרוב בהלה ופחד גוש ענק חנק את גרוני.
"אמל..יש לך שם יפה את יודעת" הסולטן אמר מאחורי כיחכחתי בגרוני "ממ..כן" הוא סובב אותי וכמעט צווחתי..
"האם את חשה כך? אמל?" שאל..
(אמל:ערבית-תקווה) חייכתי
"כן, תמיד יש תקווה" הוא הנהן "את רעבה?" שאל.. הנעתי את ראשי ללא.. "אכלתי..כבר" הוא הנהן.
"עייפה?" אמ..שיקרתי "לא" הוא הנהן שוב "בואי איתי בבקשה" קיווצתי את גבותי בתהייה "ל..לאן?" הוא חייך "בואי אחריי" הנהנתי והלכנו ...
הוא הוביל אותי למרפסת חדרו הגדולה .. הירח עמד לו שם והכוכבים סביבו כמו שומרים קטנים... הירח היה גדול וצחור מהפנט "זה יפייפה, נקודת הזווית שבה המרפסת של חדרך היא נותנת תצפית מעולה לירח הגדול" הסולטן ציחקק "לא שמתי לב לזה" אמר..
הלכתי לעבר המעקה ונשעתי עליו מסתכלת למעלה על הירח היפייפה "את כל כך יפה" הסולטן אמר והסומק הציף את לחיי שוב.. מה נסגר? הוא אוהב לעשות את זה!?
"ת..תודה" הרגשתי את תנועותיו מאחורי, אני יכולה לנחש שמבטו צורב את גבי וענייו מטילות על גופי הערום למחצה.
"אני לא ישכב איתך והיה הפילגש שלך" קבעתי, אני לא זונה, לא כמו שרין אני לא ייתן לא להפוך אותי לפילגש מסכנה שהיא רק צעצוע יפה. זאת לא אני..
"פילגש?" שאל בשעשוע "את לא תשכבי איתי?" הוא צחק הפעם "אני לא יודע מה איתך אמל.. אבל לי יש תקווה שזה יקרה, את עוד תראי" צחקתי לבחירת מילותיו..
"למה אתה כל כך בטוח בזה? זה שאתה סולטן לא אומר שאני יפול לרגלייך, כסף ופירסום לא מעניינים אותי".. אמרתי בגאווה, לא אכפת לי שהוא הסולטן, אני לא נופלת לכסף ולכוח "מי אמר שתיפלי לרגליי בגלל זה? אני יתפוס אותך ברשת של הלב שלי..הוא שכבר נתפסת?" ציחקקתי "תנחש" אני יודעת שעל פניו מתנוסס חיוך ענק למרות שאיני רואה אותו
"יש בי תקווה"
........................................................................
מקווה שאהבתם❤
סורי שהפרק קצרצר,מה אתם חושבים שאמל נתפסה כבר ברשת של הסולטן החתיך שלנו?
פרק הבא "מעורבת" על תפספסו!😊
מילים 495💗
תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם😘
YOU ARE READING
הסולטן שלי/גמור
Romanceאמל מרג'ה בת 19, היא נערה יפיפיה עקשנית ענייה ומרדנית..היא גרה בג'רמל עיר בירת הסולמאין , היא חיה עם אחותה הקטנה חאלל בת ה14 ..אמל היא רקדנית בטן מוכשרת ..יום אחד עבודתה של אמל נסגרת בגלל הסולטן המהולל אחמד. אמל מחליטה לא לוותר היא מתפלחת לארמון בפ...
