הסולטן שלי/גמור

פרק:11-תודה

דם זלג מראשה של חאלל..התייפחתי רועדת בטרוף עם דמעות שמעוורות את עניי, "חאלל?" שאלתי במן יללה.. חאלל לא השיבה, עניה עצומות גופה שוכב על הקרקע דם זולג ממצחה .. מאחורי שמעתי צעדים..הסולטן הסתכל על חאלל וכמה רופאים לכחו אותה ממני "היי אמל היי!" הסולטן אחז את לחיי בידיו והביט לעניי "היה בסדר, היא בסדר..תנשמי" לא.. היא המשפחה היחידה שלי אני לא יכולה לתת שיקרה לה משהו

אישה בהריון ניגשה לסולטן "מה קרה?" שאל הסולטן .. האישה הייתה מבוהלת ומלאת רחמים "קוראים לי שיהן אני ראיתי את הילדה.. היא שיחקה עם הבת שלי ושתיהן רצו הילדה החליקה על אבן " הוא הנהן "תודה" היא חייכה בעצבות אליי קדה קידה והסתלקה בעודה מחזיקה בילדתה הבלונדינית הבוכה..

קמתי ממקומי לעבר מרים וחיבקתי אותה..מרים בכתה גם וליתפה את גבי "היא בסדר אמל.." היא ניסתה לנחם אך לא הצליחה..

השתחררתי מחיבוקה וצעדתי לעבר הסולטן "לאן לוקחים אותה?" שאלתי.. "יטפלו בה בחדר שלה.." הנהנתי והלכתי לשם..

כעבור יומיים-

חאלל מרגישה הרבה יותר טוב..התחבושת שכיסתה את ראשה הוחלפה כל הזמן..והיא מספרת שלא כואב לה בכלל,היא שוכבת במיטתה ורופאים ואחיות מתרוצצים סביבה..אני מרים יסמין ופאתל כל היום איתה..

אני חייבת להודות לסולטן על מה שעשה לאחותי..

דפקתי על חדר משרדו "היכנס" אמר.. הוא ישב בשולחן משרדו ועיין בדפים..ברגע שנכנסתי תשומת ליבו הוסתה לעברי וחיוך קטן ויפה נצמד לשפתיו "שלום אמל" חייכתי "אני באתי להגיד ..תודה, על הכל.." הוא גיכך

"אין מה להודות לי" ניגשתי עליו "בטח שיש.." הוא חייך "אמל רציתי לדבר איתך על משהו שבי" התיישבתי מתבוננת בו

"מחר יש יום הולדת לאחי.. כל הארמון יחגוג לכבדו.. אני צריך שתהיי שם בתור רקדנית" הנהנתי בהבנה "אתה רוצה מידה?" הוא הנהן "אני צריך מחדה על הקרב שמתוחנן בצפון ועל כמות החיילים תקציבים ועוד כמה דברים" הנהנתי.."בסדר" קדתי ויצאתי.

אחרי מה שעשה לאחותי..
אני חייבת לעזור לו.

............................................................................
מקווה שאהבתם❤
סורי שהפרק קצר😬, חאלל בסדר ובפרק הבא היה יום הולדתו של סלים! מה היה שם?
קצת ספויילר-מרים וסלים היו מאוד קרובים🤫😉

דרך אגב..מי חזר לבית ספר? איך היה? לי למשל היה..מוזר ודי קראו לי כמה פשלות עם המנהלת ...

פרק הבא "אש" על תפספסו!

מילים 354😊

תגיבו ותצביעו!
אוהבת אתכם💕