אמל מרג'ה בת 19, היא נערה יפיפיה עקשנית ענייה ומרדנית..היא גרה בג'רמל עיר בירת הסולמאין , היא חיה עם אחותה הקטנה חאלל בת ה14 ..אמל היא רקדנית בטן מוכשרת ..יום אחד עבודתה של אמל נסגרת בגלל הסולטן המהולל אחמד.
אמל מחליטה לא לוותר היא מתפלחת לארמון בפ...
בבוקר מרים מבקשת שנלך ביחד למגל הארמון. מוזר שהיא מבקשת ממני לדבר איתה, כיוון שאנחנו חברות טובות ואני תמיד אדבר איתה לא משנה מה.
המשרתות הלבישו אותי בבגד מהמם. בד רך ויפה בצבע ורוד בייבי יפייפה. חזית יפה מקושטת וחצאית ארוכה ויפה. כמובן יש לי של שאני מחזיקה. שערי סוסל מעט ונשען פזור על גבי בגלים רכים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
כשיצאתי מדלת חדרי פארוק ישר ניגש אליי "בוקר טוב" אמרנו אחד לשני. "אתה יכול ללוות אותי למגדל הארמון?" הארמון כל כך גדול שבטוח שאני האבד את הדרך "כמובן, בואי אחרי."
צעדנו במסדרונות הארמון עד שהגענו לדלת עץ הוא פתח אותה ונגלה מולי שביל ארוך של מדרגות, עלינו במדרגות עד שהגענו לדלת פלדה. פתחתי את הדלת ומרפסת גדולה נחשפה לפני.
"זאת מרפסת של מגדל הארמון כאן תוכלי להשקיף על כל הארמון והרחק ממנה." הסתכלתי על הנוף העוצר נשימה. בגובה כזה הרוח הייתה מאט קרירה והצליפה בפני. "יפייפה כאן" אמרתי בחיוך. עצמתי את עניי ונתתי לרוח ללטף את פני.
"אמל" פארוק קרא .
הסתובבתי אליו בידיוק כששני אנשים רצו אליו. איש אחד עם ברדס אדום, והשני עם כחול.
הם התחילו להכות את פארוק ,"לא תפסיקו!" זעקתי באימה. דמעות החלו לטשטש את ראייתי רצתי אל פארוק.. "אמל לא עצרי!" הלב שלי הלם בפרעות. נעצרתי במקומי והבטתי בחוסר אונים בפארוק.. מתלבטת אם להטנפל על האנשים עם הברדס או לרוץ לזעוק לעזרה. "עופי מכאן אמל לכי" הוא צעק והאיש עם הברדס האדום ריתק אותו למקומו בזמן שהאיש עם הברדס הכחול התקדם עם סכין ביד לעבר פארוק.
צעקתי והסתערתי על הבחור עם הסכין. הוא העיף אותי לריצפה בדחיפה ושב להתקדם לפארוק. "אמל לכי כבר!" צעק פארוק בזעם.
ואז הדלת מםתחה ומרים צעקה בבהלה. הסכין המוחזקת בידו של האיש עם הברדס הכחול ננעצה בביטנה.
"מרים!" זעקתי. האנשים עילפו במהירות את פארוק ונמלטו מהמגדל. רצתי לעברה של מרים.
דמה נספג בחלאט הזהוב שלבשה. בכיתי "מרים בבקשה תהיי בסדר" פארוק גנח בחצי התעוררות.. אני חייבת להזעיק עזרה.
