אמל מרג'ה בת 19, היא נערה יפיפיה עקשנית ענייה ומרדנית..היא גרה בג'רמל עיר בירת הסולמאין , היא חיה עם אחותה הקטנה חאלל בת ה14 ..אמל היא רקדנית בטן מוכשרת ..יום אחד עבודתה של אמל נסגרת בגלל הסולטן המהולל אחמד.
אמל מחליטה לא לוותר היא מתפלחת לארמון בפ...
הוא לא האמין לי אבל האמין לה! מה חשבתי לעצמי אני כזאת מטומטמת, הוא שיחק בי כמו איזה פילגש זולה.
דמעות שרפו את עניי , הבטחתי לעצמי לא ליפול בידיים שלו..ותראו את זה אני בוכה בגלל מה שציפיתי שיקרה.
ברור שהוא יאמין לה! היא גברת..מכובדת הוא יצא איתה. ואני? מה אני מרגלת ענייה?
דמעה תגלגלה על לחיי ונפלה מסנטרי היישר אל מחשוף שמלתי. ואחרי הדמעה הראשונה הסחר נפרץ.
יבבות חנוקות, השתנקויות ורעידות מטלטלות עברו בגופי. דמעות ענקיות נפלו מפני, נפלתי על המיטה בוכה ומתייפחת. אני סמכתי עליו, אפילו טיפה נדלקתי מהאופי שלו, הוא הקסים אותי ואני נפלתי בפח.
קמתי מהמיטה בבת אחת. לא! אני לא זולה! איתי לא משחקים ואני לא יבכה על דפוק כמותו. שיחשוב מה בא לו. אני לא יבכה בגללו איתן לו את הניצחון הבכי שלי.
הורדתי את התכשיט שהיה על ראשי, הורדתי את בגד הרקדנית שלי והחלטתי ללכת לישון. מחא יום חדש, וביום הזה היה אמל שלא בוכה או שמשחקים איתה משחקים.
- בוקר.
משרתות נכנסו לחדרי הניחו את הבגדים והלכו, לא נשארו כמו בדרך כלל לאפר ולסדר את שערי.
הסתכלתי על הלבוש. הסולטן בחר אותו, הוא עדיין בקטע של להבליט אותי ולהשתעשע איתי.
סבבה גם אני אשתעשע איתו. הבגדים שהביא לי היו די מכובדים אך לא רציצי אותם. העפתי אותם לרצפה בכוונה ברורה.
פתחתי את דלת ארוני וחיפשתי בארון את הבגד היפה ביותר שאמצע.
ואז הבחנתי שכל הבגדים הם לפי בחירתו של הסלוטן. רטנתי בכעס והוצאתי בגד ולבשתי אותו.
הבגד היה יפהיפה. הבד שלו היה דקיק ובצבע ורוד מהמם. חזית השמלה היה מושלמת עם בד מהמם שחבק את עצמות הבריח שלי והבלית את צווארי.שסע ארוך חשף את רגלי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ושערי השחור והארוך נאסף לתסרוקת מהממת עם תלתלים ארוכים שעשיתי במסלסל השער שחיממתי באח.
