המסומנת

פרק 37

החולצה השחורה שלבש נצמדה מעט לחזהו החטוב. הוא היה נראה מדהים.
רק לוקאס יכול להפוך חולצה קצרה ומשעממת לאחת מושלמת מבלי לעשות כלום.

"את באה?" שאל ובדיוק רוח קרה נכנסה לחדרה של אנה והזיזה בדרכה את שיערו השחור כפחם.

"אין לי כוח לעלות לגג." אמרה וחיבקה את ידיה במטרה לחמם אותן.
"וגם קר. איך אתה מצליח להיות עם חולצה קצרה?"

"אני שד." הזכיר ואז הציע. "אפשר לשבת בחדר שלך."

"חצי שד." תיקנה אותו ואז חשבה לרגע. "כן, אפשר."

לוקאס הסתכל עליה לשנייה, הרהר אם זאת החלטה חכמה או לא.
"זוזי הצידה." אמר לבסוף והיא פינתה לו מקום.

הוא נכנס במהירות פנימה וסגר את החלון מאחוריו.

פרץ אדרנלין פתאומי מילא את אנה.
לוקאס. בחדר שלה. בשעה מאוחרת. בלי שאף אחד יודע.
"אם יגלו על זה, אנחנו נסתבך בצרות." לא באמת היה אכפת לה במיוחד.

"אני גם ככה מסובך מעל כל הראש."

אנה רצתה לשאול אותו למה הוא מתכוון, אבל במקום זה התיישבה על הריצפה הלבנה של חדרה.
לשבת במיטה היה נראה מעשה נועז פתאום בהתחשב בנסיבות.

היא השעינה את גבה על מיטתה וכשהרימה את ראשה אל לוקאס, היא גילתה שהוא בוחן את חדרה.
מבטו השתהה לכמה רגעים על הסקייטבורד שלה.

"אז," שילבה את ידיה כמו שהיא עושה תמיד. "איך אתה יודע?"

לוקאס הפנה את תשובת ליבו אליה מהסקייטבורד. "אה, לא משהו מיוחד." הוא נשען על הספריה הלבנה שלה. "הייתי שם."

אנה כיווצה את עיניה. "לא ראיתי אותך."

"יצאתי מכיתה כלשהי. שמעתי את הצעקות שלך וראיתי שהלכת. התלבטתי אם לנחם אותך, אבל ניחשתי שאת תגרשי אותי בצעקות."

אנה חייכה לעצמה. היא באמת הייתה עושה את זה.

אנה יודעת שלוקאס מסתכל עליה הרבה במהלך היום. לפעמים היא מרגישה את המבט שלו למשך שיעורים שלמים, אבל לפעמים הוא מרוכז במשהו אחר. כאילו שהוא טרוד.

"איך את מרגישה?" שאל פתאום. היה נראה שבאמת אכפת לו.

"חרא."

לוקאס חיכה שהיא תפרט את תשובתה.

"סמכתי עליו, נתתי לו להכנס לי ללב, ובסוף נפגעתי." סיכמה.

"זאת בדיוק הבעיה שלך."

"מה זאת אומרת?"

"את צריכה להיות חברה של מישהו בגלל שאת סומכת עליו. לא לסמוך על מישהו בגלל שהוא חבר שלך. זה הבדל קטן, אבל משמעותי."

לאנה לקח שנייה להבין את המשפט. כשהבינה אותו, נשענה לאחור.

היא הכריחה את עצמה במשך כל הזמן הזה לסמוך על ניקולאס בגלל שהוא היה חבר שלה.
לפי דבריו של לוקאס, היא הייתה צריכה לסמוך על ניקולאס ואז להיות חברה שלו.